שחר עשה לי את היום. אח, ילד יפה שלי. אוהבת אותו המון. למה אני לא מוצאת לי מישהו כזה... -
רגרסיה. לחזור למיטה עם מישהו שהוא 'עבר'. הייתי אחרת לחלוטין. ועכשיו הכול כל כך יותר טוב. אז איך הולכים קדימה? איך לא נשאבים לתוך מה שכל כך קורץ? - ברור לי שאני ארגיש מיץ זבל. בודדה מתמיד. ולכן, אני עושה את הבחירה הנכונה.
אמרתי 'לא' פעם. ואז
עוד פעם.
והיית כלבה רצינית. זה לא קרה אף פעם.
אני ממש לא חושבת שהתקופה שבצמרתה מתנוסס דגל ה'אהבה עצמית', אמורה להיות תקופה שבה אני נוקמת על הפגיעות, ה'לא', הרמאויות הקטנות, המיני נטישות. אני אומרת 'לא'. כי פתאום, מה שאני רוצה נורא בהיר וחד. כל דבר שרק מזכיר לי זמנים שלא חשבתי שאני שווה משהו בכלל, לא הולך.
אני קצת על אש קטנה. קצת מתרגשת, מחכה. קורה. לפעמים, כשמקדימים את זמנך, צריך לחכות הרבה זמן. להתבשל.