On a mission from god

הלב שלי שותת כתמי אור
ומהשעון שמתקתק,
אפשר לומר, מתוך הוורידים,
בוקעת סירנה דקה של חופש.
התעוררות
ובעיניים נפקחות אני רואה לשבריר שניה,
מסך ריסים שחורים.
משאלות שטרם התעופפו.
משאלות שעדיין תלויות מעל המבט שלי,
לא משנה לאן ועל מי אסתכל.
כזו אני,
אחת שהמשאלותיה ממשיכות לרחף,
לצוף, יותר נכון.
על פני נוזלי השגרה, דמעות וזיעה.
הנוזלים שמתנקזים אל תוך עבודה קשה,
עבודה שמשאירה את הראש מיותם מהרהורי רוחות.
אבל בחריצים ובשקעים
אגמים קטנים קפאו

מים שקופים ומלוחים.
בלתי נראים.
עכשיו הכול נמס.
אני, יודעת שהם עדיין שם,
השקעים שמחכים למישהו שימלא אותם.

מישהו שידע איפה להעביר אצבע
לגעת. לפסוע בקצב מתון על פני מישורים עור חלקים שעליהם חרוט

געגוע.