נכנסתי לחדר האמבטיה. הוא עשוי מעץ של סאונה, אז תמיד חם שם קצת יותר.
פתחתי את הברז ונתתי למים לזרום. את החור שבדרך כלל מנקז את המים לביוב,
אטמתי עם פקק שחור מגומי
(משום מה, ליד האמבטיה, יש ארבעה כאלה. אני תמיד צריכה לנסות את כולם לפני שאני מוצאת את האחד שהוא בגודל המתאים)
כשהמים הגיעו גבוה מספיק הוספתי סבון ומיד, קצף החל להתנפח מתוך הנקודה שבה הזרם החזק פוגע במים שכבר נמצאים בחלל האמבטיה.
קמתי כדי לנעול את הדלת,
התפשטתי ונכנסתי לאמבטיה.
ברגע שכבר שכבתי בתוך המים התגנבה אליי התחושה הזו, של זמן נעצר. זה מדהים.
מצד שני, בשניה שהיה נדמה שאני כבר רגועה, נזכרתי בעובדה שבאיזשהו שלב אני אצטרך לצאת.
-
פתחתי את הספר ודפדפתי שניים שלושה עמודים עד שהגעתי לתחילתו. הוא יושב ליד המיטה שלי כבר חודשיים ולא נגעתי בו.
הפכתי את חזרתי לספרים למעין מטלה, באופן ברור, נמנעתי מהמטלה הזו עד עכשיו.
עכשיו אני צריכה ללמוד לתיאוריה ובמקום זה, אני קוראת (אבל העיקר הוא שחזרתי לקרוא)
-
לא אכלתי כל היום. ב-7 וחצי בבוקר לקחתי קונצרטה (כי התכוננתי לשיעור נהיגה ב9)
רק עכשיו התחיל להזדחל רעב, השתדלתי להתעלם ממנו.
-
אחרי דחייה של שבועיים וקצת (שוב) היום ב21:00 אני אלך לפגוש את הפסיכולוגית שלי.
אני יודעת על מה נדבר ואני יודעת שאני אבכה.
כואב לי על זה שאני נאלצת, בכאב ועגמת נפש להפרד מאנשים.
אבל זה קורה, אני מכירה את זה טוב כ"כ.
אני מתגעגעת לתזוזה,
לסערות.
אני עומדת במקום וכך גם האוויר
כל מה שנותר לי לעשות,
הוא לקוות שיהיה קר בלונדון.
ושעד לונדון אני ארגיש קצת יותר טוב.
רק קצת.
אני עייפה.
פתאום נזכרתי שזה די מגניב שעברתי באופן רשמי את חגיגות ה-18.
אני אוהבת את פיונה,
אבל אני אשמח אם היא תפסיק לעשות לי סדקים בלב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
