לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

On a mission from god


Technicolor Dream of Weirdness.

Avatarכינוי: 

בת: 30

MSN:  רק תבקשו

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2012

משהו באוויר


"לריחות הגוף תפקיד מאוד חיובי ומשמעותי בתהליך ההיכרות, בחירת בן זוג והקרבה המינית אליו."
"ריח מעורר זכרונות ברוב המקרים יותר משאר החושים."
(מצוטט מכתבות בווינט)

-
ואחרי שזה נאמר,
קשה לי שלא להתגעגע לריח כזה, שהטריף אותי.
לאחרונה,
לאור המחשבות על המיקום הנוכחי שלי בחיים,
על סיומה של תקופה ועל הלחץ המטורף שעוטף אותי בציפיה לתקופה חדשה.
מידי פעם אני שוקעת במצב רוח נוסטלגי.
הילדות בקיבוץ, בית הספר היסודי, הסטודיו בבית ספר למחול- אקונומיקה, רפת, לינולאום ודאודורנט.
-
ריח של מחלקות ספציפיות בבתי חולים תמיד יזכיר לי את התקופה שבה אבא שלי חלה. הזמן שבו הוא היה מאושפז, הלילות הלבנים.
יש סבון שמפו מיוחד שתמיד יזכיר לי חברות ילדות שאני לא איתן בקשר. בשמים מסוימים מזכירים לי זקנה, מעציבים אותי. בעוד אחרים גורמים לי לחוש פתאום ערנית וחיה מתמיד.
-
בחטיבה כולן הסריחו מהבושם של בריטני ספירס או מהתפוח של דונה קארן.
 ואני שנאתי ריחות מתוקים, או ריחות שנכנסים לקטגוריה שזכתה למשפט האגדי בסרט האגדי Mean girls
"You smell like a baby prostitute"
ולי היה את הריח שלי, תמיד. לי היה בושם שאבא שלי הביא מנסיעות חוזרות ונשנות לחו"ל
(והצלחתי למצוא איזה אתר נידח ששלח אותו לישראל)
לפני שלושה וחצי חודשים קיבלתי מאמא הודעה טראגית, את הבושם הספציפי שאני אוהבת, מפסיקים לייצר.
אבוי, הדרמה. זה היה מאוד מתסכל, התרגלתי לריח הזה. התפשרתי על עוד בושם של אותו מותג התאהבתי בריח החדש והחלטתי לאמץ אותו.
~
והנה לפני חודש, אחרי שכבר סיימתי את התיכון וסיימתי לחגוג, ביום כ"כ מבאס, שהרגשתי כאילו נרמסתי ע"י עדר פילים,
אמא מביאה הביתה שקית וורודה מלאה במשהו כמו, 40 דוגמיות של הבושם שלי. (אותו אתר נידח רצה להפטר מהדוגמיות)***
~
אני זוכרת איך לפני שנתיים בערך הייתי עם איזה בחור שהיה רחוק ממני. 
איך התגעגעתי אליו ואיך שנאתי להרגיש שחוץ מלשמוע את הקול שלו אין שום דבר שימנע ממני להרגיש אומללה כ"כ.
הלכתי במסדרון של התיכון ואיזו חברה חבקה אותי ואמרה לי בוקר טוב; עם הסווטשירטים הענקיים של אורט קשה שלא להריח משהו כמו סבון כביסה...
אולי זה היה השיער שלה, פתאום ברגע אחד התנתקתי ממנה. הייתי בהלם, כי לשבריר שניה יכולתי להרגיש איך אני שוב בידיים שלו, בין הסדינים שלו, שהריחו, מסתבר, ממש כמוה.
וגם עכשיו, זה לא משנה שאני לא מתגעגעת לבחור ושאין לי שום רצון לראות אותו שוב, כשאני נתקלת בריח הזה אני לא יכולה לעצור את עצמי מלהתמוגג לרגע ולזכור איך הרגשתי באותו לילה.



ותודה לMoi שעשתה לי חשק לכתוב על העניין הזה.

*** נדמה לי שלתקופה חדשה צריך ריח חדש.
ומה שבטוח, הרבה מהזכרונות שלי, הייתי רוצה להחליף בריחות חדשים.



נכתב על ידי , 31/8/2012 16:08  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Call It What You Want ב-31/8/2012 20:33



74,936
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMC | insanity אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MC | insanity ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)