On a mission from god

זה שאין אף אחד.

ושהרגשות שלי, פתאום, בתדר נמוך יותר. 

זה מוזר לי

ואני רוצה להתרגש.

להסחף. באמת. 

אני רכה כמו ארנבת.

אבל מרגישה קרה כמו חתיכת ברזל. נשבעת

ובנימה אחרת,

בלי הבית הזה. בלי אבא שלי, בלי אמא שלי.

כנראה שלא הייתי שורדת. כנראה שלא הייתי מרגישה טוב כ"כ, מגובה, בטוחה במה שאני.

(כשהם לידי וכשאני מספיק חכמה בשביל להריץ בראש את מה שתמיד אמרו לי)

מזג האוויר היום היה נעים כ"כ.

הרגשתי את החורף בא.

ועכשיו, כששוב רע לי ולבד לי בלילה. אני עושה את מה שאמא שלי אמרה. 

"פשוט תחשבי שעוד פחות מחודש אנחנו בלונדון"

לא בא לי לישון לבד.
אוף אוף אוף.

_(דמיינו שהצלחתי לחתום פוסט בפנינת חכמה שלי אמא ולא בתלונה שחוזרת על עצמה ברמה מעיקה.)