כאילו, כמו בקטע שלקוח מסרט, זו רק אני, הרחובות שמצטלבים ונפגשים בכיכר שוממים לגמרי.
מבית הקפה שנפתח ב5 בבוקר, מתנגן השיר ״צליל מכוון״. זו רק אני, אני וחתולי רחוב.
קר לי נורא, אני מקלידה את המילים האלה תוך כדי רעדה, עם הידיים קרובות לגוף. מנסה להתחמם.
מילים, מקומן על נייר,יכול להיות שזה סתם רעיון של קשישים, הפרינט, בגסיסה. עיתונאים נשלחים הביתה. עולם התקשורת מנסה להסתגל לעולם חדש, זה מה שעולה לי בראש ב05:21.
אני נורא מחבבת צרצרים איך זה שצרצר אחד מצליח להפיק צליל שממלא את הרחוב, עולה בעצמה על צליל הנשימות שלי,
שתמיד שקטות יותר כשאני לבד בחושך, פחד מהול בעייפות.
-
עכשיו אני בחדר שלי. ואיזה כיף שאני כאן. בשיחה האחרונה עם הפסיכולוגית, הבנתי כמה אני זקוקה ללבד שלי.
זה לא סותר את העובדה שאני כל כך רוצה כבר להרגיש ׳ביחד׳ וזה לא סותר את האהבה שלי לאנשים שקרובים אליי, זה משהו שקשה לי נורא בלעדיו. קשה לי כשאני לא מוקפת בחפצים שלי, במראות המוכרים. הקעקועים שלי, הם דרכים לקחת משהו מהבית, שיהיה תמיד איתי. לא משנה איפה אהיה.
היום במסיבה, כמו גדולה ׳זרמתי עם מישהו׳.
זו פעם ראשונה, זה תמיד היה נראה לי די מבאס. אני בחורה שכל עניין הנשיקות וההתמזמזויות ממש עושה לה את זה ומסיבה אף פעם לא נראתה לי מקום אידיאלי בשביל אותם עניינים. אבל,
- ׳חיים רק פעם אחת׳
אם תרצו,
- ׳18!!!׳
- ׳אללה לפני צבא׳-
הרגשתי שגם אני, כמו חברותיי, צריכה לנסות. לרוב, מתחילים איתי במסיבות, לא המון, אבל פה ושם.
בכל אופן, הבחור אמר שהוא רוצה להזמין אותי לשוט. שקרן. אחרי שיחה קצרצרה ליד הבר הוא החליט שנצא החוצה כי ״עניינתי אותו״.
הפרטים לא חשובים, לא נתתי לשום דבר מעבר לנשיקה לקרות (גם מהנשיקה לא נהנתי, איזה בזבוז) אני לא רוצה להכפיש את הבחור, אבל המגע לא היה לטעמי, גם לא הדיבורים תוך כדי. לא הרגשתי כימיה ולא הצלחתי להסחף בכלל.
הוא ניסה להרשים אותי בזה שהוא חייל קרבי, עם כל הכבוד לחיילנו החתיכים, אני בערך הבחורה האחרונה בישראל ששווה לנסות לפתות אותה במדים ומיליטנטיות מצ׳ואיסטית... הוא ניסה להראות מתוחכם והזיז את הגבות בצורה שהזכירה לי את האקס שלי ברגעים הכי יהירים ומעצבנים שלו. מהר מאוד ביקשתי בנימוס (אבל בעקשנות) שנחזור למסיבה. הבחור התאכזב, אבל על הזין. לפני שהוא הלך הוא הספיק להגיד לי שאין לי סיבה להיות ביישנית. ושאין לי מה להרגיש לא בנוח עם הגוף שלי (זה היה אחד התירוצים שלי להפסיק ולחזור למסיבה) בזה הוא צדק. אני לא באמת ביישנית, אבל כל תסביך הגוף הזה כבר מעייף אותי וללא ספק הגיע זמן לעשות צעדים משמעותיים כדי להפטר ממנו.
כשהתקרבנו למועדון שמעתי שהמוזיקה משתנה לאט לטראנסים ודאבסטפ, הבנתי שזה החלק הכיפי במסיבה שבו אני וחברותיי משתגעות על הרחבה המתרוקנת.
חוץ מזה, רציתי לחזור למועדון כדי לראות בפעם האחרונה בחור שתפס את תשומת ליבי מהדקה הראשונה של המסיבה.
הבחור הזה (בניגוד לבחור שלקח אותי החוצה) עניין אותי, סקרן אותי, הדליק אותי ובעיקר גרם לי להרגיש כמו ילדה קטנה ומתוסכלת,
שאין לה אומץ כדי לגשת ולזרוק מילה לבחור עם העיניים הכחולות במסיבת הכיתה.
יכול להיות שהבחור היה מתגלה כסתם אחד בשניה שהיינו מדברים, אבל יכול להיות שלא.
החלפנו שתי מילים... קראתי לו ״המגלגל״.
לא יכולתי לפספס את הבחור שעומד בנונשלנטיות באמצע הרחבה ומגלגל לו סיגריה,.. כולם מנופפים בחפיסות סיגריות פתוחות וכוסות בירה והוא? מגלגל.
במשך חלק די ארוך במסיבה הסתכלתי על אותו בחור. עם הבחור שרצה להזמין אותי לשוט, הרגשתי מחוזרת ומהר מאוד זה עבר. עם המגלגל, התמכרתי לתחושת המסתורין שהתעוררה בי לגביו. הרגשתי שבמעט מאוד, מישהו הצליח לכבוש אותי (והאמת לאמיתה היא, שזה לא קורה הרבה)
אז למרות שכבר עבר הרבה זמן מאז שבחור תפס לי את התחת בצורה כ״כ החלטית וגרם לי להרגיש (סוגשל, ולא בצורה מוצלחת כ"כ) נחשקת, אני בוחרת להקדיש את הזמן הזה לפני שאני קורסת אל תוך הכרית, דווקא לבחור שמשהו במבט שלו קסם לי.
-
קר בחדר, קודם היה כל כך שקט שהדממה צרמה באזניים והעיקה עליי ממש כמו רעש. אני צריכה את ההמהום הרציף של המזגן כדי להרדם. לנסות להגיע לשלווה יחסית כדי לישון נורמלי.
לילה טוב
(אין לי כוח לשים שיר הפעם. דמיינו שיש כאן שיר שמזכיר לי חורף ועושה לכם נעים באוזניים ובלב)
אגב, אני גאה בעצמי. שרה'לה שרון הייתה במסיבה ואחרי מאמץ ואיפוק מצידי, הצלחתי לא לזרוק עליה כיסא.
(גאד האישה הזו מעצבנת. מה היא עשתה שם בכלל?)
המיטה קוראת לי
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
