קמתי בבוקר מנומנמת. כבר שבועיים שאני עייפה מהרגיל,
לא מצליחה לשרוד אפילו את ה'מפץ הגדול' ו'איך פגשתי את אמא שלך' במיטה לפני השינה.
התקלחתי, שמתי קרם לחות, קלעתי את השיער בצמה לא הדוקה מידי (רק שלא יכאב לי הראש שוב)
והחלפתי את הפיג'מה לבגדי פיג'מה אחרים (כדי שארגיש טוב בימים שכאלה, בהם אני לא יוצאת מהבית)
ישבתי בסלון וסקרתי את הכוויות שיש לי על הידיים. הן תמיד שם, ממים רותחים, שמן, תנורים, מגבות רטובות וידיות סירים ממתכת.
בחוץ היה אפרפר, אבל לא קר (מאכזב)
קמתי במצב רוח מזעזע.
שכנעתי את עצמי שמותר לי להתבטל (מה שנכון)
שתכף אני מתגייסת ואני צריכה להנות (בלי צל של ספק, נכון)
החלטתי לראות את 'שמש נצחית בראש צלול'. כולם מדברים עליו תמיד. מאז שהוא יצא, הוא נהיה סוג של סרט פולחן.
ידעתי שיש פוטנציאל שאוהב אותו, אני אוהבת את השחקנים הראשיים, את הפסקול. ידעתי שיש בו מרכיב מעט הזוי, משונה.
אני נוטה לאהוב את זה בסרטים.
לא התחברתי לסרט בכלל.
לא רק שהוא העכיר אפילו עוד את מצב הרוח שלי. הייתי אדישה אליו כמעט לחלוטין.
מלבד היחסים בין ג'ים קארי לקייט ווינסלט (שהיו מקסימים) שנאתי את העלילה הקטועה, זה היה סבוך מידי בשבילי.
לא אוהבת קולנוע כזה, זה הרגיש לי מאוד מלאכותי. (וזה לא שלא ראיתי סרטים שהרבה יותר קשה לעקוב אחריהם)
האנשים חסרי הפנים שמופיעים כשהזכרונות של ג'ואל מתחילים להיות עמומים הפחידו אותי. זה אחד הדברים שהכי לא נעים לי לראות
(וכחובבת טרנטינו, דקסטר, ניפ&טאק, האחים כהן, פלאנט טרור וכו', אפשר להבין שקיבה רגישה זו לא הבעיה שלי)
לא הייתי מוכנה לקטע הזה. לא רציתי לראות את זה לבד בבית.
כל הדמויות די עצבנו אותי. אלייז'ה ווד, מארק רופאלו וקירסטן דאנסט (שאת שלושתם כבר אהבתי בכל מיני מקומות אחרים)
ואז הסרט נגמר
זה בסדר. מותר לאנשים להמליץ לי על דברים שאני לא אוהבת.
אני פשוט תוהה לגבי כמה אנשים טובים שלרוב אני מאוד סומכת על הטעם שלהם. אולי זה מסוג הסרטים שכולם אומרים להם 'כן'?
"איך לא ראית את שמש נצחית בראש צלול?", "זה סרט מדהים, את חייבת לראות את זה".
כמובן שאני לא שופטת, אני לגמרי מבינה איך אנשים התחברו כ"כ לסרט.
היו סצינות שנורא אהבתי, אבל בתור סרט, החוויה הייתה נוראית והרגשתי רע.
כאב לי הראש ונהיה לי לא נוח בבית. ממילא לבית יש חיים משלו וכשאני נכנסת למוד הדרוך והרגיש שלי, אני קופצת מכל רעש קטן.
כ"כ רוצה ביחד. גם בלי קשר לסרט.
בכל אופן, על השיר הזה יש קונצנזוס, בעיניי, בצדק.
אז אני מתנצלת בפני כל מי שמאוהב עד כלות בסרט.
מקווה שאתם עדיין אוהבים אותי
צריכה את זה,
Like the sunshine
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
