On a mission from god

אני ספונה בחושך, עייפה מרגשות מבעבעים.

מלאה במילים וגעגוע עתיק, כמו מכשפה.

כמו אישה, שקסם לא זר לה.
מונעת מכוחם של חזיונות.
חסרת שקט, כמו קירות שהיו עדים;
ללבטים ולמבטים.
אני אורבת לעצב, נמנעת מלגעת.
כלואה בבורות של השראה,
מתפנקת בחיק עיוורון מנחם.

אני בוכה דמעות בצבע יין ונדמה שהקול שלי בוקע ממעמקים,
מרחוק.
קשה לזכור איך נשמעתי אז...
איך ראית אותי בדמיון שלך כש...
אין מי שירגיע אותי,
יוודא שהעור שלי עוד עושה את תפקידו.
שלא הכול נכנס פנימה וקורע, מבעיר.
אני רוצה תפסן משלי,
שיחזיק אותי כשאני רוצה להתנפץ ולברוח.
או,
לפחות.
חיבוק
ושבלילה כזה, בקור הזה, יאמרו מילים שאני רוצה לשמוע.

דמדומים.

בשחור לבן לא רואים את הנמשים. נו מילא