On a mission from god

אני מקללת לילות כאלה.
אני מרגישה כאילו הצלעות שלי קורסות פנימה,
כאילו דכאון ועצבים שתוקפים אותי שואבים פנימה כל סיכוי שארגיש אחרת.

אני מרגישה, פיזית, די רע, עדיין. הגרון כואב.
אבל מחר
מחר יהיה יום חדש.
מחר אהיה בת"א. אנצל את שובר ההנחה על פדיקור מניקור.

ובערב,
אני אלך לבארבי, לבושה ומאופרת ואזכה סוף סוף לראות את הבילויים בהופעה.
אני מודה, יש לי יחסי אהבה-שנאה עם העובדה שאני הולכת לבד.

מצד אחד, באמת,
היום שטפתי כלים והבנתי שאני לגמרי בסדר.
אני שמחה להיות מרוכזת בעצמי לפני הצבא.
מצד שני, ללכת להופעה זה כיף של 'ביחד'

.

.

יש רגעים שפשוט צמאים (תרתי משמע) לאלכוהול משמח.
 

אני בסדר.