On a mission from god

רוצה לכתוב לכם משהו איכותי.
משהו על גלוריפיקציה של אלימות בקולנוע ובסדרות טלוויזיה.
משהו על הסדרה Oz, סדרה משנות ה90' מלאה אלימות, עירום גברי והרבה שאלות קיומיות.
מדברים שם על סקס, דת, ייאוש, חינוך, חברות, בורות, קדמה, יחסים, כאב, אנרכיה, טיפשות, מחאה, צדק.
התמכרתי בטירוף לסדרה. מקווה לסיים את שש העונות עד שאתגייס.

מקווה לסיים לפחות פרק ברשימת הקלאסיקות הקולנועיות שאני צריכה לראות.

מקווה שהחדש של טרנטינו יצא כבר ושיהיה לי עם מי ללכת.

אני תוהה מה מציק יותר,
העניין הפיזי. הגעגועים לחיבה. אפילו משהו פשוט כמו חיוך, או חיבוק.
או המבט הפיוטי, בדיבורים על קשר...
הרצון למצוא מישהו שיחלוק איתנו אותו סוג ייאוש.

מישהו שיבין...

נוח לי בעור שלי. מקווה שאצליח לסחוב עד הגיוס בלי איזו, נפילה.

טליה.

- שתמיד אכפת לה מתגובות, אבל כותבת, סתם. כדי לכתוב. כי צריך. כי לפעמים, זה עוזר.