***
לא קל ללמוד אהבה עצמית מהי.
לפעמים הדילמה הזו נראית לי בלתי פתורה לחלוטין- מישהו יאהב אותי כמו שאני? אם התשובה היא כן, למה לי להשתנות?
מכל הכיוונים- למה לי לכעוס פחות, לבקר פחות? למה לי לרדת במשקל, נניח?
למה לי להאבק על להרגיש נוח בעורי אם העתיד טומן בו הזדמנות שמישהו יעשה את זה בשבילי?
אז זה מה שלמדתי עד כה- כי חשוב לקחת אחראיות. כי לא משנה כמה אוהבים אותי, אני עדיין שומרת הסף של עצמי, עם הכעס, עם הביקורת.
זה שאני הולכת עכשיו ברחוב ומרגישה מוארת, זה מדהים. מדהים, בעיקר בגלל שביליתי זמן בכמות בלתי מבוטלת של שנאה עצמית ו ותרנות.
היום אני מספיק מודעת בשביל להתחיל לשנות. בשביל להפסיק לתת לעצמי הנחות.
- בשביל לאכול מאוזן ולהרפות מההערכה העצמית הדפוקה שלי, הייתי צריכה קודם כל להאמין שאני יכולה להסתדר לבד בחיים.
- בשביל לפנות מקום לכאבים וכעסים מילדות ומיחסים שנכשלו, הייתי מוכרחה להבין שלהכול יש פתרון ושהכול מצריך עבודה קשה.
בנוסף, הבנתי סופית שוותרנות והתחפרות בכאבים הם לא נקודות ציון משמעותיות שיכתיבו את הדרך שלי.
אני רוצה לבלוע את העולם. אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי. אני רוצה להיות מדהימה, בצורה לא רגילה, שתאפיין רק אותי.
אני עוד ארגיש אין סופית ומיוחדת בצורה הכי עמוקה שאפשר להרגיש וטוב לי על ההבנות שמציפות אותי.
אני די מתרגשת מהחיים שלי, שעתידים להתחיל להתפתל בשבילים חדשים. מתרגשת מהאפשרות לצמוח, אחרת.
כמה עבדתי בשנה וחצי הזו של הטיפול. חפרתי בפצעים ושיניתי כ״כ הרבה דברים.
אני יודעת שאני לא אתפשר על אהבה ותשוקה. לא בעצמי ולא באנשים סביבי.
הייתי רוצה לומר שאני מתרגשת גם מהדברים הקטנים, המאמצים. שאני מחכה בכיליון עיניים ללכת ראש בראש עם ההרגלים מהם צריך להרפות.
אבל זה יהיה שקר. אלה היו, עודם ויהיו תקועים לנצח כמו זין בגרון (מחילה. יש לי הרבה גסויות במערכת. ראיתי 5 עונות של אוז בחודש אחד) מה לעשות.
נולדתי עם היכולת לשים זין על מי שמקנא בי ולא מבין אותי ולהקשיב למי שרוצה בטובתי ומוכן לבקר לי את האמ אמא בלי הנחות.
אני באמת מאמינה שכרגע המקום הזה לוחץ עליי בצדדים ושאני חייבת לצאת, לחוות, להתמודד.
מצב רוח מורם מעתה והלאה.
אני אשתדל, מבטיחה.
(מוזמנים תמיד להצטרף למאות (כי יש לי מעל 200!) העוקבים שלי באינסטה!
אם אני לא מעניינת אתכם, תבואו בכל זאת, יש מלא מלא מלא אוכל וקצת בחורות יפות באמצע, שווה ;)
מרגישה קצת כאילו אני מתחילה להפרד מהבלוג הזה, שליווה אותי המוווווווון זמן.
אני עוד כותבת. כותבת כל הזמן. אני בטוחה שבצבא אני אמצא את עצמי רודפת אחרי הזדמנויות לכתוב.
היי, אתם. קוראים קבועים\מתחלפים\נכנסים מידי פעם\מנויים-
תודה על התגובות, על המיילים. על האהבה. תמיד הייתי כנה אתכם, זה השתלם, כמעט תמיד. תודה
נ.ב
את מי אתם מנשקים בסילבסטר?
אני לא מנשקת אף אחד. אבל יש לי שמלה היסטרית ואני הולכת להראות כמו החתולה של היקום.
(גם במדים, אגב) חה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
