You can't illuminate
What time has anchored down
-
כ ש ק ר אני בוערת
ובחושך, אני נראית.
כשתגעו בי תרגישו
ה ת מ ס ר ו ת
רק תשמרו עליי.
תעטפו אותי ב
תאהבו אותי כי
תחבקו
עכשיו.
מה אתה יודע על הלבד שלי?
מי בכלל יודע מה מסתתר
מאחורי האישונים
מאחורי השפתיים
אני לא נהנת בכלל
להרגיש מפוענחת
אל תחשבו שאני
פתורה
מתוקנת
רגועה
לא.
געגועי לרגעים בהם הכול
גאה, געש, רתח, בעבע
מחריבים את החלומות שלי
עד ששמיים בהירים,
נפרסים כמו סדין על מיטה.
אבל הזריחה, לא עושה לי חשק
לא כמו אותו סדין חלק,
שרק מצפה לקמטים (כתמים)
נמאס ל ה ש ת ו ק ק
רק כדי שהסיפוק יחמוק
בבוקר,
יכולתי להרגיש דמעות חמות על הכתף שלי.
יכולתי לשמוע ולטעום.
-
איבדתי את זה.
אני לא רוצה שיגידו לי שעוד יהיה טוב יותר.
אני לא רוצה להסתכל אחורה ולראות שהעריכו אותי ואהבו אותי
אני לא רוצה שיתנו לי ללכת
וכאן, אני לא רוצה להשאר.
אני צריכה שיבחרו אותי
יראו את העיניים שלי, בוהקות יותר מאחרות
את הנמשים.
את הגומה וחצי.
אתם מוכנים להעיף את התחת שלכם ממכרה השלווה שכולם דוגרים עליו?
לי נמאס להתעורר באמצע הלילה. לי נמאס לתופף באצבעות ולטלטל את הרגליים ולרעוד ולנשוך שפתיים.
אין שום דבר פיזיולוגי במה שעובר עליי בחודשים האחרונים. רק בראש.
הציור שלי מתקדם מעולה. כבר כמה חודשים שעולה בי חשק לצייר בזמנים הכי לא מתאימים שיש (לרוב על חשבון שעות שינה יקרות)
אני חושבת שאני אסיים אותו רק כשתהיה לי איזו מן בשורה חדשה. על רגיעה, על השלמה. לא יודעת...
נקווה שזה יבוא בקרוב, תכף כבר לא יישאר מקום על הקיר.
(מי זאת שלמדה להשתכר בלי לשלוח הודעות מביכות?!?! זאת אני. אבל זה היה חד פעמי, אל תתרגלו)
שתכלס, תוהה לאן נעלמו חלק מהמגיבים שלה. אבל ממילא לא סומכת על אנשים מי יודע מה בתקופה האחרונה. אז, כן
-דבר ששכחתי לבקש
תבוא אליי כמו גשם. בבת אחת, בלחש,כשאני מכוסה ברכות.
אני מבטיחה להשאיר את הקוצים על השולחן הקטן שעל יד המיטה
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
