אני נורא סובלת ומדוכאת ואני תוהה בכלל למה החיים מציקים לי בכל האתגרים והשאלות.
דיברתי עם הידיד שלי, שמתח בינינו גרם לי לתהות אם אני רוצה אותו.
אני שמחה שהבהרנו שאין בינינו כלום.
אני תמיד מבלבלת בין הדברים.
אני חייבת למצוא לי מישהו.
-
לפני שהתגייסתי, עשיתי עבודה מאוד משמעותית. עם הפסיכולוגית שלי בעיקר.
כל השנה האחרונה של התיכון הייתה מאמץ. פתיחת פצעים, ניקוז תסכולים וכאבים ששמרתי לעצמי.
אז התגייסתי, החלטתי להתמקד בעשייה ובהתאקלמות. רק לפני השינה ובזמן המועט של השינה במהלך הקורס,
יכולתי לחשוב על הבעיות שלי ולשקוע בהרהורים.
להעסיק את עצמי עשה לי טוב. מילא אותי במוטיבציה לחלץ את עצמי מהמצב המעצבן הזה של התנערות מרחמים עצמיים תוך כדי חיפוש אחר רחמים וחיבה מאנשים שלא עושים לי טוב.
עכשיו אני בבית.
ביום ראשון יש לי פיזיותרפיה, ביום שלישי פיזיותרפיה בבריכה, כדי להחזיר את השרירים שלי למצבם הקודם. ביום רביעי אני נפגשת שוב עם הפסיכולוגית שלי.
כ"כ לא מתחשק לי לחפור בעצמי. אני יודעת שזה מועיל. אני מגבשת את עצמי תוך כדי התהליכים האלה.
אבל אני רוצה לעשות כיף. באמת. ושטויות. ונמאס לי מהדיבורים המעיקים עליי. זה כבר לא מרגש. זה רק כואב ורציני, רציני.
-
אוי, טרלהלה, איפה ההשראה שלי? נעלמה. באופן זמני, אני מקווה.
אפיתי היום קאפקייקס באונטי מטורפים. מממ. אני לא אוכל אף אחד מהם. זה טוב.
-
אני כ"כ רצינית רק בגלל שהחלטתי סופית על קעקוע חדש. נשבעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
