On a mission from god

הלוואי ויכולתי למלא את עצמי בשטויות.

בשטויות כמו, למה זה גרוע לשכב עם אקסים וכמה רע זה יכול להיות.

מה יותר נורא? שמשחקים זה כמו ללכת בלי ולהרגיש עם? שלהחזיר את עצמי למטעני עבר ימנע ממני להתקדם?

אז מה. כאילו, סקס. בנות זוהרות כשיש להן מישהו. לאו דווקא בגלל שהן מאוהבות עד כלות.

לא משנה.

אני חוזרת מבית חולים 10, מתוסכלת וכועסת מההתנהלות המטומטמת של הצבא.

הגוף שלי לחוץ ומכווץ ואין לי כוחות להתמודד עם הפוסטמות והאידיוטים שיושבים שם בחוסר מעש ואכפתיות ומצפים ממני

להתנהג יפה ולא לצרוח על כולם ואף לזרוק קלסרים על הפרצופים של כל המזכירות הרפואיות שיושבות באייפון ושואלות אותי חמש פעמים רצוף איך קוראים לי. נשבעת שטליה זה לא שם כ"כ מסובך. וכן, יש לי שני שמות משפחה. תתגברי על זה ותחפשי את התיק שלי במגירה שכתוב עליה מ' יא נעל.

-

כל עוד אני בבית אני לא מרחיבה את המעגלים שלי ולא מכירה אנשים וזה מאמלל אותי.

אני צריכה להרגיש קצת כאילו יש לי איזשהו חופש. באופן משונה, בבסיס הרגשתי מעט משוחררת.