לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

On a mission from god


Technicolor Dream of Weirdness.

Avatarכינוי: 

בת: 30

MSN:  רק תבקשו

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2012    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2012

כתבתי על כלום.


 

-


-

גרמת לי להתאהב ברעיון, נדמה לי.
בטוב שבך וברוגע,
שאיני מסוגלת לכרוך סביבו את תודעתי ולהבין איך הוא קיים בך בכזו שלווה.
זו המומחיות שלי, 
להתאהב ברעיון, לזנוח את הדרכים והמעשים ופשוט לצלול אל חלומות שקטים שמבשרים על בואם של אנשים כמוך.
אנשים מעט משונים, מתוקים, אנשים שבשבילי הם סיפורי ילדות, בעיית קשב וריכוז ועיניים ירוקות.
ובעוד החלומות השקטים מרצדים מאחורי העיניים העייפות שלי, אני מבינה שפתאום אני מתגעגעת.
מתגעגעת לרעיון הזה, שפתאום תהיה קרוב אליי. שפתאום דברים יהיו מובנים מאליהם
ויהיה נוח לשתוק.
הריח שהשארת מעלה בי חרטה על זה שלא שתקתי קצת. או התקרבתי.
אני לא יודעת, פתאום נדמה לי שהייתי מוצאת בזה תשובות מנחמות, או חום.
אני נורא רוצה שיחבקו אותי. חבל שלא ביקשתי ממך.
-
נכתב על שום דבר. 
-




 

חורף מדהים,
עוד תשעה ימים- מדים.
כמו פרלין של שוקולד מריר וסיגליות,
אני לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי זה.

-

 

מתה לפגוש את המציאות החדשה. 

נכתב על ידי , 29/12/2012 17:27  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Call It What You Want ב-31/12/2012 19:59
 



אחד לפני האחרונה.








***

לא קל ללמוד אהבה עצמית מהי.
לפעמים הדילמה הזו נראית לי בלתי פתורה לחלוטין- מישהו יאהב אותי כמו שאני? אם התשובה היא כן, למה לי להשתנות?
מכל הכיוונים- למה לי לכעוס פחות, לבקר פחות? למה לי לרדת במשקל, נניח?

למה לי להאבק על להרגיש נוח בעורי אם העתיד טומן בו הזדמנות שמישהו יעשה את זה בשבילי?

אז זה מה שלמדתי עד כה- כי חשוב לקחת אחראיות. כי לא משנה כמה אוהבים אותי, אני עדיין שומרת הסף של עצמי, עם הכעס, עם הביקורת.
זה שאני הולכת עכשיו ברחוב ומרגישה מוארת, זה מדהים. מדהים, בעיקר בגלל שביליתי זמן בכמות בלתי מבוטלת של שנאה עצמית ו ותרנות.
היום אני מספיק מודעת בשביל להתחיל לשנות. בשביל להפסיק לתת לעצמי הנחות.
- בשביל לאכול מאוזן ולהרפות מההערכה העצמית הדפוקה שלי, הייתי צריכה קודם כל להאמין שאני יכולה להסתדר לבד בחיים.
- בשביל לפנות מקום לכאבים וכעסים מילדות ומיחסים שנכשלו, הייתי מוכרחה להבין שלהכול יש פתרון ושהכול מצריך עבודה קשה.


בנוסף, הבנתי סופית שוותרנות והתחפרות בכאבים הם לא נקודות ציון משמעותיות שיכתיבו את הדרך שלי.
אני רוצה לבלוע את העולם. אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי. אני רוצה להיות מדהימה, בצורה לא רגילה, שתאפיין רק אותי.

אני עוד ארגיש אין סופית ומיוחדת בצורה הכי עמוקה שאפשר להרגיש וטוב לי על ההבנות שמציפות אותי. 

אני די מתרגשת מהחיים שלי, שעתידים להתחיל להתפתל בשבילים חדשים. מתרגשת מהאפשרות לצמוח, אחרת. 

כמה עבדתי בשנה וחצי הזו של הטיפול. חפרתי בפצעים ושיניתי כ״כ הרבה דברים. 

אני יודעת שאני לא אתפשר על אהבה ותשוקה. לא בעצמי ולא באנשים סביבי. 

הייתי רוצה לומר שאני מתרגשת גם מהדברים הקטנים, המאמצים. שאני מחכה בכיליון עיניים ללכת ראש בראש עם ההרגלים מהם צריך להרפות.
אבל זה יהיה שקר. אלה היו, עודם ויהיו תקועים לנצח כמו זין בגרון (מחילה. יש לי הרבה גסויות במערכת. ראיתי 5 עונות של אוז בחודש אחד) מה לעשות.

נולדתי עם היכולת לשים זין על מי שמקנא בי ולא מבין אותי ולהקשיב למי שרוצה בטובתי ומוכן לבקר לי את האמ אמא בלי הנחות.

אני באמת מאמינה שכרגע המקום הזה לוחץ עליי בצדדים ושאני חייבת לצאת, לחוות, להתמודד.  


מצב רוח מורם מעתה והלאה.

אני אשתדל, מבטיחה.





(מוזמנים תמיד להצטרף למאות (כי יש לי מעל 200!) העוקבים שלי באינסטה!
אם אני לא מעניינת אתכם, תבואו בכל זאת, יש מלא מלא מלא אוכל וקצת בחורות יפות באמצע, שווה ;)

מרגישה קצת כאילו אני מתחילה להפרד מהבלוג הזה, שליווה אותי המוווווווון זמן.
אני עוד כותבת. כותבת כל הזמן. אני בטוחה שבצבא אני אמצא את עצמי רודפת אחרי הזדמנויות לכתוב.


היי, אתם. קוראים קבועים\מתחלפים\נכנסים מידי פעם\מנויים-
תודה על התגובות, על המיילים. על האהבה. תמיד הייתי כנה אתכם, זה השתלם, כמעט תמיד. תודה חיבוק של הסוררת


נ.ב

את מי אתם מנשקים בסילבסטר?

אני לא מנשקת אף אחד. אבל יש לי שמלה היסטרית ואני הולכת להראות כמו החתולה של היקום.

(גם במדים, אגב) חה


 


נכתב על ידי , 26/12/2012 20:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MC | insanity ב-27/12/2012 08:04
 



RainyMood


הבית התעורר לבוקר חורפי.
אבא שלי שקל לנסוע להלוויה של אמנון ליפקין-שחק, אותו הכיר טוב בתקופת הצבא.
הגשם והצורך להתכרבל בבית גרמו לו לוותר.
אבא שלי תמיד מעדיף לדבר, לספר, להתייחד עם זכרון חבריו שהלכו לעולמם מאשר להגיע ללוויות ואזכרות.


(נוף של בית I)
-
אחרי שהכנתי ממולאים בסגנון אבא, הלכתי לנוח קצת. לשכב בחדר מול חברים. באחת בלילה חיכיתי לאמא ואבא בסלון.
אחרי כמה דקות יצאנו לנתב״ג. אני ואמא החלטנו לאסוף את אבא לשדה התעופה.
הוא טס לבלגיה, לבקר את אחותי לראשונה מאז שנודעה לנו הבשורה המשמחת על ההריון. אז נסענו ושמענו מוזיקה כל הדרך.
אני ואמא הורדנו את בושו בסביבות שלוש ואז נסענו לת״א. ישבנו בבראסרי באמצע הלילה, אכלנו, דיברנו.
קשה לי לדמיין כמה אני אתגעגע להורים שלי בצבא. התחלת השינוי הזה בקשר תהיה לא קלה.
הגענו חזרה הביתה בחמש. ראינו פרק של אוז. מזמן לא הייתי עייפה כ״כ.
בשש הלכתי למיטה. צלילים נפלאים של חורף עזרו לי להרדם. היה קר בטירוף. לפני שטבעתי בחושך לחלוטין, נזכרתי בברקים האדירים שמלאו את השמיים בדרך חזרה מת״א. 



(נוף של בית II)
-
היום בבוקר אני ואמא סידרנו קצת את הבית.
קצת מסטולות מהשינה המעצבנת הזו. שינה באור, שינה שמתחילה בעת שכולם מתעוררים, לא איכותית ונעימה כמו שינה של לילה.
- זה היה יום שקט, ביתי, חורפי. בדיוק מסוג הימים שמזינים אותי וממלאים אותי בכוחות לקראת הגיוס.
ישבתי בסלון, מול התנור, מכוסה בשמיכה. הנחתי קערה עם בצק שמרים למרגלות הקרסוליים שלי. הבצק תופח הכי טוב בסביבה חמה. אני והוא נעזרנו בחום של התנור. אני, ממריצה מעט את הדם והוא עולה ועולה עד שמכפיל את נפחו.
הכנתי ממנו עוגת שושנים עם אגוזים מסוכרים וקינמון. סתם, כי מרגיע אותי לעבוד במטבח.
באמת, באמת, הלוואי והיה חורף לנצח.

אני שותה המון קפה לאחרונה. הצבא, זה מה שהולך לקרות.
אבל בתוכי אני עוד תוהה, אם לא היה עדיף לי להשאר עוד קצת בבית. לראות סרטים טובים,
לבשל, להתבוסס בחורף וביופי שבחוץ.
 

נכתב על ידי , 22/12/2012 02:48  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MC | insanity ב-26/12/2012 20:28
 



יחסים סבוכים


הצבא מתקרב בצעדי ענק, עוד פחות מ20 יום!
אני לא חושבת שאי פעם חשבתי, באמת, שאני הולכת לעלות על מדים.
לא מצאתי תפקידים צבאיים שמשכו אותי. הצבא לא היה חלום שלי, אף פעם.
לא חלק מהשאיפות שלי. מה שכן, הוא ההזדמנות שלי לעשות משהו שכולם עושים, כמו כולם.

הוא מקפצה החוצה מהמקום הקטנטן שבמשך 18 שנים היה הבית שלי.
הדברים הולכים להשתנות, אני, הולכת להשתנות.
אני כבר לא אגור בבית, רק אבוא בסופי שבוע.
אני אצטרך להפרד סופית מהפיזור שלי ולבסס באופן רשמי ציר אמצע יציב שאפשר להשען עליו.

בלי לשקוע ולהתייאש, בלי להסתמך לחלוטין על התמיכה והגיבוי של ההורים שלי.
אסור לי להפסיק להגיד לעצמי שאני יכולה להסתדר לבד. אני יכולה. יכולה ורוצה.
את כאבי הגדילה שכרוכים בפרידה מההורים אני מתחילה לאט לאט להרגיש.
דאגה, חרדה. מהמתניים ומעלה אני מתמלאת באדים של קור כשאני חושבת על עצמי כאישיות נפרדת לחלוטין מהם.
אבל זה הזמן.
תמיד הייתי אישיות נפרדת מהם. תמיד יהיה בי חלק מהם.
אני יוצאת לדרך שהטוטאליות שלה שונה מכל דרך שהלכתי בה עד עכשיו.
לא קל להשאיר מאחורי את הבית הזה. את ההאחזות באהבה המוחלטת שתמיד הייתה בשבילי כאן.
אני מזכירה לעצמי שלמרות ההתפתחות שלי, אני לוקחת את הכול איתי. יש לי אפילו שני קעקועים שיעידו לטובת זה.

 

מפחיד.

לא כי אני חושבת על הגיוס יותר מידי. לא על הטירונות, לא על הקורס.
החיים מפחידים, החלומות שמניעים אותי, מפחידים.
הרצון לקום בבוקר מלאה בתשוקה- מפחיד.

בשורה התחתונה, אני לא יכולה לחכות. למרות הכאב שהוא חלק בלתי נפרד מהצעדים והבחירות שלי.
אני עוד אתפוצץ מאושר ויהיה לי טוב. אני אפצה על הזמן הזה, על התקיעות, העייפות, הוותרנות. 

 

 

אני כבר מתחילה לבנות רשימת קניות!
תכלס, הצבא צריך להלחץ. אני רק מתרגשת.

 

(שוב השיר הזה. כן כן)

 


אומרים שהכיבוש משחית!
נקווה שהוא גם מרזה.

קריצה 
 

 

נכתב על ידי , 19/12/2012 18:31  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MC | insanity ב-22/12/2012 03:05
 



עוד מעט.


שיר מדהים ואידריס אלבה
(מהגברים הסקסיים שנולדו, אגב)
נראה לי שזה שיר התקופה.
טליה 
נכתב על ידי , 17/12/2012 11:34  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MC | insanity ב-18/12/2012 18:12
 



לדף הבא
דפים:  

74,940
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMC | insanity אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MC | insanity ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)