לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

On a mission from god


Technicolor Dream of Weirdness.

Avatarכינוי: 

בת: 30

MSN:  רק תבקשו

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2013

מה חדש בממלכה?




אני אומרת 'ביי ביי בית'
מתקלחת בלי עיניים שסוקרות אותי ובלי כפכפים, בידיעה שעכשיו אני לקראת שבועיים בבסיס. אוקיי. נושמת עמוק.
אני עוצרת רגע כדי לומר שהחיים הם יפים. למה? מזמן לא עשיתי את זה.
אני חיה שגרה, כרגע. אני ישנה בתוך קטעי חלום לא רצופים ומחשבות על העתיד. אני מתחממת כשאני בעצם רוצה לשבת בצל, להצטנן מעט.
עוד לילה לישון במיטה שלי-
איכשהו, אני לא דואגת.
לא כ"כ מצטערת על כך שאני עוזבת את הבית לעוד שבועיים.
2.5
תאריך סיום הקורס.
הזוי קצת.
-

מה יפה בעצם? ככה.




צחוקים בקורס:

ברמה אדירה, מסחרית, מטורפת, בלתי יאומנת.
אנחנו לא מפסיקות לצחוק. אם לומר את האמת, אני רגילה להיות מצחיקה.

אני מצחיקה. באמת. אמא תמיד אומרת שקיבלתי את הכישרון הזה מאחיה, אריאלי.

אני מוצלחת בטיימינג קומי, כשמשהו נראה לי מצחיק, כשאני מבחינה באיזה ניואנס משעשע בדיבור של מישהו,
אני ישר אומרת. לרוב זה יוצר סיטואציות מאוד משעשעות.\
אז למרות שלפעמים המערכת הצבאית מחרפנת לי את השכל, אני משתדלת לצחוק. להפוך את כל הדברים המגוחכים למוקצנים ומשוגעים אף יותר ממה שהם במציאות. תנסו, זה כיף.



אני:
לא רק כי רזיתי. אני פשוט מרגישה ממש טוב לאחרונה. זה מוזר, למרות המדים, השיער המבולגן בבוקר משינה מעורערת בלי כרית.
אני מרגישה חדשה. לא מהניילונים, חדשה משופשפת. חדשה עם שדרוגים. העור שלי קצת סובל, אני לא שותה מספיק.

אני צריכה להכנס לשגרת מים מטורפת ולהפסיק להתייבש כל הזמן.

זה חלק מהעניין. לשאול מה יפה ולענות 'אני' כרוך קודם כל בזה שאתחיל לדאוג לעצמי קצת יותר. אבל אני בדרך, מבטיחה.



(ככה יראה בעלי, אגב.)

הנופים:
כבר אמרתי, חלק מהסיבה שאני מחבבת את בה"ד 10, זה בגלל שיש בו המון צמחיה. כן, משביז שם. כן, האוכל דוחה.
אבל יש שם עצים. בשבילי, עצים זה בית. טיילתי קצת בהדממה, ספגתי קצת טבע אמיתי של עמק יזרעאל וזה עשה לי טוב.
הנופים מהאוטובוס יפים. אפילו אם מדובר בשלט של מועדון הבארבי שאני חולפת על פניו כל יום ראשון באוטובוס מהמרכזית לצריפין.

לדעת שיש אהבה סביבי:
זה יפה. זה תמיד יפה. משפחה, חברים.

חברים שאוהבים פתאום, אנשים שמוצאים להם מי לאהוב. אנשים שמבינים שהם צריכים להעיף קיבינימט מחייהם את כל מי שמאיים על היכולת שלהם להרגיש נאהבים באמת. את כל מי שמנסה לגרום להם להרגיש כמו צל חיוור של עצמם ושל מה שהם רוצים להיות. איכס על אנשים כאלה, אגב.





(אני מקווה שאתם סולחים לי על הכתיבה המפוזרת שלוקה במחסור חמור של מילים יפות וניסוחים יפים של דברים סתמיים כמו שאני אוהבת)

(חוץ מהכתיבה הזו, עוד מבית 'טליה עייפה וכותבת משונה': 'מתי אתה עושה אותי?' במקום 'מתי אתה אוסף'. 'אוגיות' במקום 'עוגיות'. נפלא)



מממ מה עוד יפה?

ההורים שלי והבית שלי. החדר שלי.



(הקיר האדום של ממלכתי. לנצח.)

 

בגדול אני מחפשת סמל קטן לקעקע בסוף הקורס. אם מישהו רוצה לעזור לי, אני אשמח. אם אתם מכירים תרבות מדליקה שיש מה לחפור בה בנוגע לסמלים וסימנים- דברו אליי. סמלים קלטיים תמיד יתקבלו בברכה למרות שעד כמה שידוע לי, אני מכירה את כולם ואת כל הגרסאות לסמלים המוכרים.

אני מחפשת משהו שקשור להגנה (לא סמלי מגן של אצולה אירופאית, הם מסובכים מידי)

 


 

כל התמונות (מלבד התמונה של החדר שלי) נלקחו מדף הפייסבוק (המדהים ברמות על) של Humans of new york

זה הפרויקט הכי מגניב ומרגש שנתקלתי בו ודי מוזר לי שעליתי עליו רק עכשיו. אני חיילת. אני לא מעודכנת, מותר לי.

בקיצור, יש שם מלאאאאאאאאאאאאא תמונות עוצרות נשימה\מצחיקות\מרגשות\מטורללות\עצובות,
של אנשים שמסתובבים להם ברחובות הצבעוניים והסואנים של ניו-יורק
(אני יכולה רק לשער שהיא צבעונית וסואנת, מי ייתן ואהיה שם עוד שנתיים וקצת)

 

 

אני הולכת לישון, מקווה ששמחתם קצת יחד איתי על החיים.

זה לא שאני בשיאי, כן?

יש הרבה לשפר. יש המון מה ללמוד. 

כל יום אני מלאה תובנות אחרות, טענות אחרות, מחשבות אחרות.

אני בסוג של מניה דיפרסיה בנוגע לצבא. לפעמים אני זורמת עם העניין ולפעמים זה נראה לי תלוש מהמציאות ונמאס לי מזיוני השכל המתחסדים של אנשים שנורא מתאים להם מדים, כי אין בהם טיפה של יצירתיות וביטוי עצמי. הם יכולים להיות עסוקים בלהיות חיילים עד מחר, אני אהיה חיילת עד הגבול שלי, תודה רבה.

 

אני הייתי טליה

ואתם הייתם המעטים שעוד נכנסים לבקר ולבדוק מה שלומי.
(ובפוסט הזה אשכרה דיווחתי קצת מה שלומי ולא כתבתי שטויות בפיתה.)

 

חג שמח,
שבועיים קלים ויפים שיעברו עלינו.

נ.ב
בגלל שהפוסט הזה הוא חגיגה בעיניי, אני אפילו אעלה כמה שירים! (שסביר להניח שכבר היו כאן, אבל, אז מה)

 

כמו חיוך של בחור ממש ממש חמוד 

 

כמו עיניים ירוקות

 

כמו שפתיים

 

כמו קינוח מתוק מידי

 

כמו בחורה בודדה. כמו שטרנטינו חוגג 50 וסרטים שלו משודרים ביס ואני אראה את כולם ברצף עוד שבועיים כי אני בצבא, פאק.

"You can buy a dream or two"

 

עכשיו אני אלך לישון, באמת.

 

לילה טוב, תחלמו.

 

נכתב על ידי , 30/3/2013 21:52  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MC | insanity ב-5/4/2013 22:45
 



פורסט.


איך משמרים כאב?

כמה זמן צריך לכלוא זכרונות בתוך צנצנת,
כדי שיישארו שם לנצח?

אולי אאגור מים כחולים
ואצור לי אוקיינוס פרטי.
בו אטביע את משאלותיי
ואניח להן לשוט בחלליו הכהים.
-

 

משדרים את פורסט גאמפ.

אני בוכה,
כי זה מה שהסרט הזה עושה לי.

אני לא מסוגלת לעצור את עצמי,

אבל זה בסדר.

לפעמים צריך לבכות ללא שליטה.

-

 

אני מקווה שאני אצליח להיות ברורה וכנה עם אנשים בתקופה הקרובה.

אין לי כוח למשחקים ולריבים.

 

אני צריכה שקט, מיקוד. לחיות כל יום

ולא לחשוב יותר מידי על זה שיבוא אחריו.

 

 

נכתב על ידי , 28/3/2013 23:04  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MC | insanity ב-29/3/2013 21:15
 



הלוואי


והיה לי סנאי.

 

 

 

 

 

 

ואהבה.

 

הלוואי והיה חורף.

 

 

 

 

 

אבל אם כבר קיץ


 

היי לי.

 

-

 

יש לי הרבה לכתוב.

לכל המתעניינים והדואגים,

אני די בטוחה שיהיה כאן פוסט ארוך ומפורט בעוד שבועיים.

(ביום ראשון אני חוזרת לצבא, סוגרת שבועיים וחוזרת הביתה)

 

מקווה שכולכם בסדר.

איכשהו, כאן, במרחב הזה, עושה רושם ששום דבר לא השתנה.

 

טליה. 

נכתב על ידי , 26/3/2013 20:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"Steady, As She Goes"


עור רך להחריד,
כל כך קל להכנס.
כל חדירה
מזכירה,
שאין איזון להפר,
אין שלווה לחלל.
כל דקירה
נאספת,
מצטברת
והצלקת,
מסקרנת.
הגומות

עמוקות,
אחת מהן קצת יותר.

חולמת על קסם.

לפעמים רע,
עד כדי דמעות.

לפעמים,
הכול מרגש.

מילים מתגלגלת
בסחף בלתי נשלט.
-



(אני, עם עירוי הקיבוע שעכשיו במקומו הופיע שטף דם בצבע סגול שעושה לי חשק לשמלה סגולה)

 

 

 יש שאיפות להמשך הדרך.
טוב לי.

קשה, אבל טוב.

 

כן  

 

טליה 

 

בשבילו
שיר 

נכתב על ידי , 15/3/2013 16:18  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MC | insanity ב-26/3/2013 00:28
 



Chasing ice


כשאני מתייסרת מחום השמש,
זה הדבר היחיד שיש לי בראש.
מתוך הכניעה הזו, לקרניים שלה

פתאום אני נתקלת בירוק המסנוור של העיניים שלך.


ואני לא יכולה לשאת את זה.


לפעמים, בלילה, כשאני לא רוצה לראות שום דבר ואף אחד,
אני פוגשת את המבט שלך מתחת למנורה בודדת.

תחת תאורה לבנה וחיוורת,
משהו כה צלול בעיניים שלך, כחול, מתכתי.

כשחלמתי עליך,
כשהערת אותי,
רק דבר אחד נשאר בבוקר לרדוף אותי;

כמה קשה זה לאכזב את העיניים המתכתיות שלך. 

 

תפחד ממני,
תגע בי ותתעורר עטוף בידיעה שאני תמיד כאן. תמיד.

 



(זו אני, בבסיס.

כן, זו מיטה צבאית מוקפת בוילונות אדומים. הכי טליה שבעולם.

זה משהו ששומר עליי שפויה, העובדה שאני יכולה להסיט את הוילונות וללכת לישון בתוך החלל הפרטי שלי.

*אופיר המקסימה צילמה)


-

 

מתרככת והולכת לישון.

צוברת כוחות בבית שלי. במבצר שלי.

יש לי את ההורים הכי נפלאים בעולם

ובכלל, יש דברים נפלאים בחיי.

 

 

השגרה תמיד תגרום לי להרגיש תקועה. אבל זה בסדר.
אפשר להחלים מתקיעות. אפשר להתאושש ממחסום כתיבה.
אפשר להמשיך לרדוף אחרי המוזה,
אולי עם הזיעה,
העייפות,
השמש,
האנשים שבורחים פנימה,
אולי בקיץ היא תבוא
ותביא איתה
עוד
משהו
לאהוב.

 

 


 

נכתב על ידי , 8/3/2013 16:10  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מילונית ב-8/3/2013 22:34
 





74,940
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMC | insanity אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MC | insanity ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)