הסופ"ש בירושלים היה קשה. לפחות הוא הוליד כמה תובנות. קצת חומר למחשבה.
אז, אני לא רוצה לשכב עם סתם אחד עכשיו.
אולי זה בולשיט היסטרי, אולי זה אותו באג שגורם לי לא לאהוב את עצמי. ולא להרגיש שלמה.
אבל קשר אינטימי כרגע, נראה שביר כל כך בעיניי. חוויתי אותו בדרכים סתמיות כשהייתי בחורה אחרת לגמרי וזה לא עשה לי טוב.
קשרים בין אנשים הם אוצר בעיניי. מערכות היחסים שאני מכירה מקרוב סבוכות ומורכבות.
העובדה שההורים שלי, עושים את הבלתי ייאומן ומוציאים את הטוב אחד ממשנהו- נראית לי מדהימה.
היא גורמת לי להאמין ביצירת קשר. גורמת לי להאמין שיש שינויים ויש פחדים שעדיף לא לעמוד מולם לבד.
זו לא בריחה, זה לא וויתור.
האפשרות ללמידה על עצמך בעזרת השיקוף הנדיר שמציגים לך חברים ומכרים היא אדירה.
בשלב מסוים וויתרתי על זה, חשבתי שאני רוצה לצאת לבד לכל המלחמות, אני והשריון ׳נערה קיפודית׳ כינה את זה איש שאני מעריכה מאוד.
אבל הבנתי שזה ממש לא ככה. פגשתי אויבים בתוכי, שרק אנשים אחרים מצליחים לעזור לי לגרש.
כי אין גבול, למידת העומק דרכה אפשר לטבוע בעצמך. הגבולות מטשטשים ואין שום עוגן או נקודת אחיזה.
התובנות הגדולות האלה מפחידות אותי. אבל יותר מהכול?
להשאר לבד. להיות לא נראית ולא נחשבת. לא לזכות להיות אהובה כפי שמגיע לי. זה הכי מפחיד. מכאן הכול זורם.
יש סוגים מסוימים של אהבה. איכשהו, אני משוכנעת שהמרדף שלי קשה במיוחד. ׳אהבה שאינה תלויה בדבר׳. חמקמקה כ״כ.
העבודה החדשה פשוט מדהימה. באמת באמת באמת כיף לי.
יש לי סף כאב מרשים.
זה מעודד.
לפחות אני יודעת שאני אוכל לספוג עוד הרבה.
מחכה לטוב שיגיע
אה...
התקעקעתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
