כן היומולדת שלי היום...

וכן אני כזה קטן...

אבל פאק.למה לעזעזל אנחנו חוגגים עוד יום למוות שלנו?

למה לעזעזל אנחנו שמחים שהשעון עדיין מתקתק? שההלוויה שלנו רק מתקרבת ומתקרבת?

למה? אני לא יודע..

אבל אל תקשיבו לי פשוט תחיו את החיים,תשמחו,תצחקו,ותחיו.

תמשיכו לחיות במסגרת קטנה שאתם קוראים לה חיים,ותעשו את כל מה שאתם אמורים לעשות

ולא מה שאתם רוצים לעשות.

תעברו חגים,חופשים ושטויות כאלה כי זה מה שאנשים עושים.

אל תחשבו בעצמכם תעשו מה שכולם עושים.

כן,תעשו את זה. אבל תעשו את זה לבד.

כי אני,אני לא הולך להעמיד פנים שאני אוהב את זה.

כן אני כנראה יילך לכל הדברים האלה. לחגים ולחופשים, אבל אני גם כנראה יחייך שם,אבל בפנים אני פשוט ישתעמם.

אני הייתי רוצה לעשות משהו לא הגיוני. כמו להצית שרפה בדשא בחוף הים, ופשוט לשבת שם ולהסתכל על היצירה הזמנית שלי.

אבל...אני לא יעשה את זה. למה אתם שואלים? כי ככה אני,סגור ובעל חלומות טיפשים שאני לא יגשים.

אבל תרגישו חופשיים לומר לי מזל טוב. כי כולנו חלק ממסגרת,ואף אחד לא אוהב את אלה ששוברים אותה.

מצב רוח כרגע...טוב לא משהו....

אני יודע שאמרתי שעבר לי הדיכאון אבל למרות זאת אני מתחיל להבין דברים ממש מדכאים.

בפוסט הקודם וזה שלפניו אני ממש לא יודע למה כתבתי את הדברים האלה...

כמה שהם נכונים...רק צריך לחשוב על זה.

אמ...טוב אני צריך סיגריה חח.

מחר ווליום! אה מי שרוצה כרטיס לדבר איתי מסתבר שיש לי 2 מיותרים.

אני חושב שזה מתחיל שוב..

לנימה קצת אופטימית.

המזלג שלי נמס לתוך המחבת כי שכחו לכבות את הגז.

תמונה:

כן גם אני לא מבין את הכותרת.

היא לא קשורה אבל ממש רציתי לכתוב אותה.

אני חשבתי על משהו שוב.

אני לא הולך לכתוב בפוסט הזה משהו עליי

או על מה שקרה לי. אני הולך לכתוב על מה שקורה מסביבי,

אני רואה אנשים,מבוגרים וילדים.כל אחד מהם עומד למות.

אני רואה תינוקות שיש להם כל כך הרבה מה לחוות.

ואני רואה אותנו.

אנחנו לפעמים לא מבינים כמה יש לנו מזל שאנחנו חיים.

לא מבינים איזה נס זה שיש לנו את כל מה שיש לנו.

אני הבנתי את זה.

אבל מי שלא מבין את זה,הוא אידיוט.

"יש שתי דברים שבטוח שאין להם סוף. היקום,והטימטום האנושי" אלברט אינשטיין.

כן החלטתי....לא מזיז לי

תיכנסו תצחקו תעצבנו זה לא משנה

זה ייגמר במוקדם או במאוחר

וכעת לחדשות המשעממות!!

אני מרגיש יותר טוב. אני רוצה לנסות משהו..

לא יודע, אני לא בטוח אבל...נראה לי שהדיכאון עבר..

נראה לי שבאה לי תקווה

אין לי מושג מה זה חח

אני שמח! כבר הרבה זמן לא הרגשתי ככה.

אני לא מתעלם מהעובדות,אני לבד,כאילו אף אחד לא מבין אותי ושיט כזה.

אבל זה בסדר,כבר לא אכפת לי.

אני לא צריך הערכה של אנשים. החלטתי שאני זה אני. ואני מעדיף לא למות

אני מרגיש טוב. ממש טוב

אני זוכר למה הייתי בדיכאון. ועכשיו זה כאילו לא משנה כבר.

אני חושב שהבנתי. נהייתי אדיש. אולי אני לא שמח. אולי אני פשוט הבנתי ממה העולם שלנו עשוי.

והשלמתי עם זה שהוא חרא של מקום. אבל לפחות אני יודע שיש אנשים יוצאי דופן. לא חארות, לא בוגדים.

לא רעים.

ואולי זה מה שנותן לי תקווה.

חח אני ונירי...עוד שאני עם השיער האפרו