*~* I Like The Shadows*~*

אני לא רוצה לחשוב.

כי אין מי שיעזור.

אין מי שיתמוך בי,

בשעה הכי קשה שלי.

הגעגועים, הבגידה, האהבה והשנאה,

תמיד קיימים, למרות שלא עוזרים.

הרגשות המבוזבזים.

למה הם טובים שאלתי?

אך אף אחד לא ענה לי.

כי הכל יותר קשה לבד.

אני עדיין מחכה לאור.

האור בקצה המנהרה.

אפשר ממש לראות אותו.

אך משהו חוסם את האור.

אדם, קשיש, הוא ניגש לעברי.

"הם לא רגשות מבוזבזים.

הם אלה שעושים אותנו אנושיים".

הוא הולך.

למה? למה הכולם עוזבים אותי?

כי הכל יותר קשה לבד?

למה אלוהים? למה?

ובנימה אופטימית זו. להת' ><