יש לי חלומות אלימים.
זה התחיל סתם במחשבות. פנטזיות.
אבל בזמן האחרון זה הפך לחלומות.
הכי גרוע עד עכשיו זה היה שנתתי לילד מהכיתה שלי אגרוף.
אבל משהו אומר לי שזה רק יהפוך גרוע יותר ויותר.
אני מרגיש שאני טיפש.
אבל זה מוזר.
בבצפר למשל, אין לי בעיה בדר"כ לקלוט מה שמלמדים.
אבל בדברים אחרים. כמו למשל בשיעורי גיטרה,
אני מרגיש ממש טיפש.
כאילו, אני קולט מה המורה מלמד אותי.
אבל אני מרגיש שלוקח לי הרבה זמן.
בשיחות אישיות, אין לי בעיה להבין מה אומרים לי.
למרות שבשיחות עם אבא - הוא כל שניה שואל אותה אם אני מבין.
זה מציק לי!
אני לא אוהב לדבר איתו. ולראות אותו.
הוא די מסריח...לפעמים הוא חוזר הביתה ויש לו ריח של שלשול.
אמא שלי לא מריחה את זה.
זה אומר שזה רק בדמיון שלי?
אני מקווה שלו. כי אז זה אומר שאני ממש מופרע.
לא כיף לי.
נזכרתי היום שאני לבד.
ראיתי עכשיו סרט.
קוראים לו החוק עפ"י ג'ורג'יה.
מי שראה להרים יד.
סרט טוב..
זה הזכיר לי את התקופה שהייתי נפגש עם דניאל.
היינו רואים הרבה סרטים אצלי בVOD.
אבל זה הפסיק.
הייתי רוצה חברים חדשים.
כאלה שבאמת באמת כיף לי איתם.
והדבר הכי קשה בזה - הוא אחרי שמכירים.
אני צריך להחביא את העובדה שאין לי חברים אחרים.
כי אם פוגשים אותי ומגלים אתזה עליי.
זה די דוחה, מוציא אותי ילד מוזר.
אבל מצד שני, אני אגיד שיש לי הרבה חברים?
נפגשים כל יום?
מאיפה אני אמור להמציא אותם?
אפילו הפרפר על הכתף שלי עזב.
הפחדתי אותו.
האם אני אפחיד גם אותה?
את החברים שלה?
יש לי סיכוי?
לחברים, לשמחה, לאהבה?
לא יודע.
אבל מה שאני כן יודע?
לא כיף לי.
אני מצטער על השנה הזאת
כי לא כיף לי.
איך זה שאני כל כך אוהב מוזיקה,
ואני רוצה ליצור משל עצמי,
אבל אני כל כך גרוע?!
שמעו קטע:
אני עדיין מאמין באלוהים.
אני עדיין לא פורש מהשיעורי גיטרה.
אני עדיין לומד. לא מסוגל לא ללמוד למבחנים. ולהיכשל.
זה גנים? זה אישיות?
אני מוצא את עצמי תוהה, למה אלוהים יצר אותי ככה?
בודד.
זה לא בשביל שתהיה לי קריירה מצליחה בעתיד ואז אני אוכל לצחוק לכל מי שהציק לי בפנים.
אני לא יכול ללכת לעבוד כל יום. לאכול באותו מקום. באותה השעה. שיגרה.
אני לא אוהב שיגרה.
אני לא אוכל לעמוד בזה.
אני לא אהיה שחקן כי תכלס אני לא מסוגל לעמוד מול המצלמה כשאני יודע שמילוני אנשים יראו אתזה.
אני צריך פשוט לשמור הכל לעצמי. כי אם אני מספר. אני לא יכול לחזור בי בלי להרגיש מבוקר כל הזמן.
נראה לי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאני כותב פה.
כי לא כיף לי.
בי.
כי לא כיף לי.
_____________________________________________________________________________
החלטתי לארגן התאבדות המונית. כל המצטרפים מוזמנים להשאיר שם גיל עיר מגורים וכתובת מסן.
תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
