הדמיון זה ההתחלה להכל.

בטח הבנתם כבר שזהו בלוג על סיפורים ^^

אז אני התחלתי לא מזמן לכתוב סיפור ואף אחד לא קורא אותו בבלוג האישי שלי..

מכיוון שאני לא מסוגלת להיות אנונימית [אני ילדה מאוד סקרנית ואני אוהבת להכיר אנשים חדשים..] אז..

היי אני יערה חח

אני ממודיעין [סתם חרא מקום! במרכז..] ואני בת 12 -.- שנה הבאה לומדת בעירוני א' [במודיעין.. לכל אלה שחושבים שיש רק בת"א]

אני חובבת ירוק כמו ששמתם לב..

הלהקה הכי הכי בעולם זה 30seconds to mars חח מי שמכיר... רק נהנה ^-^

למי שרוצה ליצור איתי קשר

אייסי:399629154 אם לא הולך לכם להוסיף אותי.. טעות העתקה שלי - תאשימו אותי!

מסנג'ר:[email protected]

מייל:[email protected] למי שזה מעניין אותו XD

ועכשיו לפרק הראשון D:

היה זה יום אפרורי, ירד גשם ואפילו היה נראה שעוד רגע ירד שלג. ג'ינה ומייקי ישבו להם על שני כיסאות אחד ליד השנייה והביטו בעצב דרך החלון. הם אהבו לצאת לשחק בגשם, להירטב, ולבסוף לחזור הביתה רטובים, לצחקק להם, לדבר על הכיף שהם עשו ולהתייבש ליד האח החמה.

אך היום הם לא יצאו, היום זה היה יום נורא , סבה של ג'ינה נפטר שלשום, והיום זה היה היום האחרון לשבעה. אמה ישבה בוכה ליד נר הזיכרון וחשבה על הרגעים הטובים שלה עם אביה, חשבה עד כמה יהיה חסר לה, וחשבה בעיקר על כמה שג'ינה תהיה עצובה בלעדיו. אפילו למייקי, שהיה חברה של ג'ינה, יהיה סבה חסר.

אביה של ג'ינה ברח מביתם ברגע ששמע שג'ינה נולדה, באותה השנייה שהודיעו לו שנולדה לו בת בריאה ואשתו תחזור הביתה בעוד יומיים, ארז את חפציו וברח. מאז לא שמעו ממנו, יכול להיות שהוא מת, יכול להיות שהוא מצא אישה אחרת התחתן ויש לו עכשיו כמה ילדים קטנים וחמודים. ג'ינה נקראה על שם אביה אשר שמו היה ג'ון. אך פעם לא תשכח אותו איימי, אמה של ג'ינה.

סבתה של ג'ינה, מולי ישבה על יד איימי. שתיהן בכו, לשתיהן היה עצוב. הן לא הפסיקו לחשוב על ג'ינה שסבה היה ממש כמו אבא בשבילה ובאותו זמן גם לבכות לא הפסיקו.

יום למחרת,העיר הייתה מכוסה שלג, זה היה סוף מרץ וג'ינה לא הייתה מוכנה לקום מהמיטה. היא טענה כי היא חולה ולא תלך לבית הספר היום.

היא קמה לרגע מהמיטה כאשר אמה יצאה מחדרה להביא את מד החום ולהכין לה תה חם והציצה מהחלון, בחוץ היא יכלה לראות את מפלסי השלג על הכבישים, ושקעה במחשבות על סבה ועד כמה שנהנתה איתו. לפתע ראתה ילדה קטנה רצה אל איש מבוגר ומחבקת אותו חזק ככל שיכלה ופתאום הבינה כי האיש היה הסבא האהוב עליה מכל והילדה הקטנה מלאת המרץ הייתה היא עצמה, הילדה הקטנה הייתה ג'ינה רייף בכבודה ובעצמה! ג'ינה נבהלה עצמה עיניה בחוזקה והתחילה לחשוב על מייקי כדי לשכוח את כל מה שקרה לה עם סבה כדי שלא תבכה. ג'ינה שנאה לבכות, היא אהבה לצחוק ולהיות מאושרת.

ופתאום נזכרה כי היא קבעה היום עם מייקי שילכו לים, אבל לא היה לה מצב רוח. ופתאום באמת התחילה לכאוב לה הבטן ואז הראש פתאום גם כאב, פתאום כל הגוף כאב לה והיא נפלה על הרצפה.

כשאמה נכנסה עם מגש ועליו התה וכדור נגד כאבים, ראתה את ג'ינה שוכבת על הרצפה מקופלת ושאלה אותה בדאגה "ג'ינה?" אך ג'ינה לא ענתה. אמה חזרה ושאלה "ג'ינה את בסדר?" פתאום נשמע ציוץ מפיה של ג'ינה ואמה נרגעה לרגע ושאלה שוב "ג'ינה... ג'ינה תעני לי! ג'ינה את בסדרר?" וג'ינה פתאום פקחה את עיניה וראתה את דמותו של סבה מולה מחייך ואומר:"אני בסדר. את יכולה לקום עכשיו. שום דבר לא כואב לך זו רק אשליה, תקומי. תגידי לאמך שהכל בסדר ושאני מתגעגע לכולכם. אני רואה אתכם ואני מאושר פה. כל תנועה ודבר קטן שאתם עושים אני יודע ממנו. רק בבקשה תזכרי שאני אוהב אותך ואני פה בשבילך." ואז התעוררה, הסתובבה אל אמה וחבקה אותה בעיניים מלאות דמעות וכל איפורה שנשאר מאתמול נמרח על לחייה הרטובות מדמעות ולחשה במעט באוויר שנשאר לה:"אמא! הוא דבר איתי! אני ראיתי אותו! הוא בסדר! הוא אמר ש.." פתאום נחנקה והשתעלה, איימי נבהלה לרגע ואז הבינה שבעצם תקשרה עם סבה לפני הרגע בו התעוררה ג'ינה ואמרה:"ג'ינה, זה בסדר. הוא מאושר שם. את תזכרי בו עוד הרבה אבל תזכרי שתמיד יש פה עם מי לדבר. בסדר חמודה?" הנה ג'ינה בראשה לאות הסכמה ומחתה את עיניה מדמעות.

איימי עזרה לג'ינה לקום ולעמוד על הרגליים, השכיבה אותה במיטה והניחה את המגש עם התה והכדור עליה, "תבלעי את הכדור עם התה. זה יפחית את הכאבים" אמרה איימי בחיוך ג'ינה לא ענתה ומזה הבינה איימי כי תעשה זאת.

בצהריים לאחר הלימודים התקשר מייקי לג'ינה כדי לשאול מה קרה. ג'ינה ספרה לו כל מה שקרה ומייקי מדי רץ לביתה כדי לנחם אותה ולארח לה חברה כי היה בטוח שהיא משועממת וחסת מעש יושבת כל היום בודדה על המיטה.

הביקור של מייקי שפר את מצב רוחה ואף הביא איתו את חברתה הטובה ג'יל שתמיד ידעה איך לשמח אותה כשעצוב לה וכמובן שהיא ומייקי היחידים שבאמת הבינו אותה.

הם צחקו איתה וארחו לה את החברה הכי טבוה שהייתה אי פעם.

לאחר שג'יל הלכה כי אמה קראה לה לארוחת ערב מייקי נשאר איתה בחדרה לבד. הם שתקו. פתאום מייקי נזכר שהכין לה משהו בבית הספר כי ידע שהיא מרגישה רע בגלל סבה שנפטר, הוא הוציא עגור שהכין בעצמו מנייר ואמר "זה בשבילך" ג'ינה הסתכלה עליו ואמרה "תודה" בחיוך בעוד עיניה מביטות בעגור "תפתחי," אמר מייקי בשמחה. ג'ינה פתחה את הקיפולים בעדינות כדי לא לקרוע את הדף העדין וראתה כי כתובה ברכה בכתב היד של מייקי בתוך העגור וישר התחילה לקרוא בקול "אני מצטער שסבך נפטר, הוא היה חשוב גם לי [נראה לי שפחות ממך אבל בכל זאת הוא היה חשוב וזה העיקר, לא?]..." מייקי אהב לכתוב בסוגריים וג'ינה רק חייכה כשקראה את הסוגריים האלה ואז מייקי שם יד על פיה ואמר שתקרא בלב, כי לא נעים לו שהיא קוראת בקול. הוא לא אמר שהוא מתבייש ונבוך מכך אבל היא רק הקשיבה לו חייכה אליו והמשיכה לקרוא בחיוך רחב ונרגש, בלב 'אני לא יודע למה לא הגעת לבית הספר היום [אבל אני עומד לגלות בקרוב] אבל אני מקווה רק שהכל בסדר ואת לא עצובה מדי כדי להפסיד איתי מפגש בים...' הפסיקה ג'ינה לקרוא באותו הרגע ורק אמרה "תודה" בקול חלוש ונשקה את מייקי. פתאום נשמעה דפיקה בדלת אמה של ג'ינה נכנסה ואחריה הייתה גם אמו של מייקי, שניהם נבהלו מאוד, לרגע מייקי ראה שאימו מחייכת ועומדת לדבר, ואז נשמע קולה "אני יודעת עד כמה אתם עצובים ומדוכאים ושעבר עליכם יום לא קל במיוחד. אז אני ואיימי החלטנו שנצא כולנו לים. הזמנו גם את ג'יל ומשפחתה, אם זה בסדר מצדכם" ג'ינה ומייקי חייכו חיוך גדול ומאושר. למרות שעל חוף הים היה קצת שלג ומים היו עדיין קפואים הם שמחו.

בינתיים אין לו שם.

מקווה שנהנתם ^^

עד הפעם הבאה... הסופרת שלכם D: