הדמיון זה ההתחלה להכל.

אני שוב אזכיר את הכלליות הקצרצרה

ילדה, שעדיין לא ממש החלטתי מה קורה לה כי עדיים לא התחלתי לכתוב, אבל בעיקרון משהו תוקף אותה, [כן אני אוהבת את המילה בעיקרון] וזה קורה בבית ספר והיא מפחדת לפעמים מכל מיני צללים של ילדים והעיקרון הוא שמשהו תוקף אותה והיא מאוד מאוד מפחדת ממנו.

ועכשיו נזכרתי איך אני רוצה לקרוא לו.. "קללת החשכה"

אז אני עושה את זה קצר כי אני בהיפר.. ואתם מעדיפים שזה ישאר ככה ושאני לא אתחיל להוסיף כל מיני דברים.. כי יש לי מה להוסיף!

אז הנה הפרק השני

מאירועי הפרק הקודם:

אימו של מייקי ספרה כי מגיע להם צ'ופאר על היום הנורא הזה והם הולכים לים. ג'ינה ומייקי חיכו חיוך גדול ומאושר. למרות שעל חוף הים היה קצת שלג והמים היו קפואים הם שמחו.

פרק 2

מייקי רץ בשמחה אל ביתו להחליף בגדים. כמובן שאת בגד הים הם שמרו לחודשים החמים באמת, יולי ואוגוסט.

ג'ינה בביתה עמדה מול ארונה פתוח לרווחה וחשבה שעות על מה שתלבש. היא הוציאה כמעט את כל הבגדים בארונה כדי למצוא מה היא רוצה. לבסוף היא מצאה חולצה לבנה ששרווליה מגיעים למרפקים ומכנסי טרנינג ארוכים והתחילה להתלבש.

ג'יל כבר הייתה מוכנה ורק הייתה צריכה להכין כמה כריכים, כי חשבה שזה עומד להיות פיקניק וגם תמיד חשוב שיהיה משהו קטן לאכול, כך ג'יל חשבה. הדבר היחיד שהעיק על ג'יל היה שאחותה הקטנה בת ה-8 באה איתם לים והיא הייתה צריכה לשמור עליה.

כולם נכנסו למכונית ומשם נסעו לים, כמובן.

מהמכונית יצאו ג'ינה ומייקי יד ביד ואחריהם ג'יל עם תיק הקטן שלה שתמיד לקחה איתה, שבו היה את הנייד שלה עט ומעין פנקס קטן אם היא תפגוש מישהו נחמד, אחריה אחותה הקטנה ליליאן, עם משקפי השמש הענקיים שכל הזמן החליקו על אפה.

הם עלו אֲל החוף ושם רק הם היו, ואולי עוד שניים, שלושה אנשים.

איימי וסטלה, אימו של מייקי, פרסו בד גדול לכולם כדי שיהיה להם איפה לשבת. מייקי וג'ינה התרחקו במעט ופרסו שם מגבת קטנה והתיישבו אחד על יד השני. ג'ינה שמה את רואשה על קתפו של מייקי ושניהם נהנו מהנוף, הם הסתכלו על השמש השוקעת שמשתקפת במי הים הקרים והיו מאושרים עוד יותר ממה שהיו בחדרה של ג'ינה.

מייקי הרים את ראשה של ג'ינה ובפניו הנדהמות ג'ינה הבינה כי רוצה להגיד שהוא אוהב אותה אבל כאשר פתח את פיו לדבר היא נשקה אותו, לפתע ג'יל הגיעה עם ליליאן יד ביד. ג'יל נראתה מיואשת אבל כשראתה את הזוג המאושר רק חייכה וקראה להם "ג'ינה. מייקי." הם נבהלו ורגעו מעט ליליאן צעקה "איייככככ" ושלושתם צחקו לאחר מכן נרגעו וג'יל התיישבה ליד ג'ינה וליליאן ליד מייקי. ליליאן תמיד אהבה את מייקי, הוא היה נחמד, נדיב, אדיב, הוא היה גם מוכשר הוא ידע לצייר ולכתוב ואפילו לנגן בשלושה סוגי גיטרה בפסנתר ובתופים. כל הבנות העריצו אותו - אבל הוא העריץ רק אחת מהן, וזו כמובן הייתה ג'ינה. וג'ינה העריצה ואהבה אותו חזרה.

לפתע פתאום מייקי הרגיש משיכה בחולצתו, הסתכל על ליליאן ואז שמע את קולה הדק והילדותי מכל "תגיד.." אמרה בהתעניינות רבה "אם הייתה צריך לבחור ביני לבין ג'ינה..." שאל אותה מייקי בייאוש "כן..?" עצרה לרגע ליליאן כדי לחשוב אם כדאי לה להמשיך או לא, לבסוף הגיעה להחלטה שתמשיך "במי הייתה בוחר?" מייקי צחק וקרא לג'ינה, ג'ינה הסתובבה ואמרה לו "רגע. אתה לא רואה שאני באמצע שיחה מרתקת על 30 seconds to mars  עם ג'יל? אני עוד רגע אענה אוקיי?" אמרה בחיוך והסתובבה אל ג'יל חזרה כדי לשיים את השיחה.

לאחר שסימו את השיחה  ג'יל וג'ינה אמרו יחדיו "כן מייקי? מה רצית להגיד לנו?" מייקי התחיל לצחוק וענה בצחקוק קל "ליליאן שאלה אותי משהו... ליליאן, תשאלי אותן ונראה מה הן יענו לך" ליליאן סימנה ללא בכך שהעלתה את קטפה לאוזנה בפרצוף כעוס ומבויש. מייקי חשב לרגע ולבסוף החליט להציע לה הצעה – "אולי אני אענה ואחרי זה תשאלי את הבנות את השאלה טוב?" ליליאן סימנה כן עם ראשה, חייכה וחכתה לתשובה, מייקי עשה עצמו חושב ולבסוף ענה "את ילדה מאוד חמודה ליליאן, אבל ג'ינה היא החברה שלי ואנחנו מאוהבים מאוד כבר הרבה שנים." ליליאן הסתכלה על ג'ינה במבט שנוא ומקנא ולאחר כמה רגעים הכריזה ואמרה ללא בושה "אני שאלתי את מייקי" אמרה בביטחון "אם הוא היה צריך לבחור ביני לבין ג'ינה שתהיה החברה שלו במי הוא היה בוחר." ג'ינה הסתכלה לרגע על ג'יל ולאחר מכן על ליליאן וצחקקה, אחריה ג'יל הצטרפה בצחוק גדול ונפלה על הריצפה, ירדו לה מעט דמעות מרוב הצחוק – מייקי וג'ינה ניסו להרגיע אותה ורק לאחר כמה דקות הצליחו. ג'ינה פנתה לליליאן, התקופפה כדי להגיע לגוטבה עיניה של ליליאן ואמרה "תראי, זה לא כי הוא שונא אותך. זה משתי סיבות פשוטות. הראשונה – הוא בן 18 ואת רק בת 8..." ליליאן הפסיקה אותה לרגע ואמרה "זה הבדל של...הממ..." והתחילה לספור עם האצבעות את מספר הבדל השנים ולאחר רגע או שניים אמרה "זה רק הבדל של 14 שנים!" ג'ינה הסתכלה על מייקי וג'יל בייאוש רב יותר מתמיד, חזרה להביט ליליאן והמשיכה להסביר "זה 10 שנים הבדל לא 14. הסיבה השנייה היא שאנחנו חברים כבר שנתיים וחצי ובשבילך הוא לא יהרוס קשר כל כך טוב. אני מצטערת, אבל את באמת ילדה נחמדה מאוד." מייקי מאחוריה לחש "ומייאשת מאוד" ליליאן נעלבה וחזרה לסטלה ואיימי. בעודה מתרחקת ג'יל הכריזה "אני צריכה ללכת להמשיך לשמור עליה ולהעסיק אותה. אני מצטערת, נדבר יותר מאוחר, להתראות" מייקי וג'ינה אמרו "בסדר", הסתכלו עליה מתרחקת וכשהייתה מספיק רחוקה המשיכו להתנשק.

יום למחרת  - מחצית מהשלג נמס, השמש זרחה, הציפורים צייצו וג'ינה הרגישה טוב מתמיד, הלכה לביתו של מייקי ומשם הלכו יחד לבית הספר כמו בכל יום רגיל. זה היה יום שישי שכולם חיכו לו כבר שבוע שלם. לא רק כי יום למחרת היה יום שבת, אלא בגלל שביום הזה התלמידים בבית הספר קבלו תעודות הצטיינות. כל אחד במה שהוא מצטיין -  אם הוא מצטיין בלימודים הוא יקבל תעודת הצטיינות בלימודים, אם הוא חברי מאוד הוא יקבל תעודת הצטיינות בנושא החברה ואם הוא מצטיין בלהפריע ולברוח ולא ללמוד ולהיות בילד הרע הוא יקבל סטירה מהמורה.

ג'ינה קבלה הצטיינות בנושא החברה, מייקי בלימודים, ג'יל בנגינה וליליאן המסכנה קבלה סטירה מהמנהלת סגנית המנהלת והמורה כיוון שהתחצפה לכולן.

ג'ינה וג'יל המשיכו את שיחתן על הלהקה האהובה עליהן 30 seconds to mars  וחייכו. מייקי בילה עם חברו הטוב רוברט בשיחה על תופים ועל הנגנים הכי טובים.

אחרי בית הספר מייקי וג'ינה נפגשו שוב והלכו יחד הביתה. הם גרו בית מול בית וזה היה תענוג מצדם. לפני שנפרדו וכל אחד נכנס לביתו התנשקו, התחבקו ונכנסו לביתם עם חיוך מושל על פניהם.

כמובן שהאמהות שאלו למה הם כל כך שמחים והם ענו "סתם". אבל איימי וסטלה ידעו שזה לא סתם, אך לא התעקשו והמשיכו לשאול. רק חייכו ואמרו "טוב".

ג'ינה אהבה את סוף חודש מרץ ואת חודש אפריל כי מזג האוויר מושלם לצאת לפיקניק, לצאת לטיל, ובקיצור לצאת החוצה. והנוף גם מאוד מוצא חן בעיניה באביב.

מייקי יותר אהב את החורף – הוא אהב את הגשם והשלג בעיקר אבל כל עוד ג'ינה הייתה מאושרת גם הוא היה, ואותו הדבר גם ג'ינה – אם מייקי היה מאושר גם היא הייתה מאושרת.

-

מקווה שאהבתם D:

תגובות?