למרות הכותרת, אני לא שמחה שאופן יחודי, או מרוצה מעצמי. המצב עם ההורים נשאר על מין נדנדה הזויה כזאת, יורדת עולה, ואז נופלץ על הרצפה במין ריב מטורף של אדרנלין. היום יש את האירוע של סבתא, אני לא ממש יודעת איך להגיב לעשרות בני המשפחה שיעצבנו אותי עד אין קץ. כבר קניתי שמלה, זולה באופן מפתיע, עשיתי מניקור וגבות, ויש לי נעליים. אני מניחה שאני אראה סביר. באופן מפתיע, לא. אין לי אומץ לעלות מה המשקל המסכן שלי אומר, בטח הוא כבר נשבר מרוב הפעמים שעליתי עליו השבועיים האחרונים, ועכשיו אחרי העלייה הלא כל כך פתאומית אצל הדיאטנית, אני מוכת פחד ופשוט אין לי אומץ לעלות!
אני צריכה ללבוש את המחוך [ס', תחזירי לי את זה, ומהר] מכווץ-ירכיים-תחת-בטן-הופך-אותך-למידה-36-באינסטנט.
אינמצב שאני נכנסת לתוכו. אני שמנה מדי. למרות שבינתיים אכלתי רק טבעול עם כף רוטב עגבניות, ובסביבות ה200 גרם סלט וכף רוטב 5%, אני עדיין מרגישה נפוחה.
אולי זה המחזור.
ואולי לא.
מעניין איך אני אמורה להגיב לכמויות האוכל שהולכות ליפול עליי באירוע המזדיין הזה. הדיאטנית אמרה שאני צריכה לאכול הרוב ירקות, למדוד בכפות ולאכול פחמימה אחת וחלבון אחד, ואז לפנק אותי בעוגה אחת, נורמלית. פחחחחחחח.
לו היה לי כרטיס טיסה, לאן הייתי נוסעת עכשיו? ללוס אנג'לס, אליו. אל תשאלו למה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hoe