אז אתמול היה סבבה. בערך. כמה שאפשר להגדיר סבבה.התקלחתי, הסתרקתי, קישטתי את עצמי בצבעי מלחמה אתניים [יעני, מייק אפ] ולבשתי שמלה. רגע, ריוואינד, לפני השמלה. לבשתי - מחוך. הדבר הנוראי ביותר שאלוהים כפה על האישה [מלבד לידה, מחזור, PMS, שוקולד וגברים] שאמור להפוך אותי לרזה יותר. זה עבד. בא לי לבכות כרגע. האירוע עצמו היה במין מסעדה יוקרתית וכשרה [הנה הלך הקינוח פייפן] על חוף תל אביב, במלון אקסטרה יקר עם בר חופשי ואלכוהול שזרם כמו יין. או שזה כמו מים? אינלי מושג, וגם ככה לא זורם יותר מדי מים במדינה שלנו, ויין יש הרבה יותר, אז נלך על יין. אני די בטוחה שזאת הפעם הראשונה שהעזתי [לא נרהא לי שיותר מדי התנגדתי] להשתכר מול כל המשפחה המורחבת. שתיתי בערך 3 כוסות שמפניה, ופאק כמה שזה טעים, 2 כוסות יין לבן, משהו עם ויסקי מהבר, ועוד משהו לבן עם לימון שהברמן סידר לי אחרי שטרחתי לפלרטט איתו במשך יותר מ10 דקות. מזל שהשמלה נראתה עליי כ"כ טוב, אחרת הייתי מרשה לעצמי ליפול מהמדרגות מרוב שכרות והדם היה זורם בחופשיות על השמלה. ואז אמרנו היי ביי לכולם, ואבא טרח לנסות להסיע את עצמו הביתה.
ככה זה הלך:
אבא מנפנף והולך *נופל* במדרגות...
אמא: "ש', בואי רגע"
אני בשיחה ערה על אלכוהול למרות העובדה שאני בת 15 עוד חודש עם הברמן: "מה אמא?"
אמא: "אני רוצה שתסעי עם אבא הביתה"
אני: "אמא, אבא שיכור לגמרי..." *עושה פרצוף*
אמא: "אבא לא שיכור!"
אני עושה פרצוץ כשאבא נופל במדרגות: "אה...."
אמא: "פשוט תסעי איתו וזהו...?"
אני: "את רוצה שגם אני אמות מהתאונה?"
אמא:"איזה תאונה?"
אני: "התאונה שהוא יעשה כשהוא יכנס לאוטו!"
וזהו. ככה מתתי. אני כותבת מגן עדן. ואני אפילו לא מצחיקה פה.
טוב נו, סתם. לא מתתי. אבא נהג הביתה בזהירות שהוא מצא [140 קמ"ש בכביש בניעירוני] ואני כמעט הקאתי מהחלון.
יומלדת 75 שמח סבתא.
בא לי לטבוע בתוך רומן של הארי פוטר. חבל שאין כאלה. יאללה, אני טובעת את עצמי בפאנפיק כזה או אחר רווי צעקות של אקספליארמוס וקללות שיתוק. אולי גם כמה קללות-שאין-להם-מחילה יעשו לי טוב. אם רק יכלתי לאכול משהו [הדיאטה אוסרת, לא כואבת לי הבטן או משהו, אל תדאגו] הייתי טורפת סיר של....פררו רושה. כן, זה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hoe