מיומנה של מלצרית!

אני יכולה לכתוב לכם פוסט שלם עליו,

אני יכולה לכתוב לכם על כמה הוא  מושלם

יפה

כובש

חכם

רגיש

ואמיתי

טוב אולי אמיתי לא.......

אבל כמה?? כמה עוד?

עבר כבר כמה זמן..למה אני עדיין חושבת עליו? במיוחד היום שזה יום מיוחד..

בא לי לעלות פה את התמונה שלו לפה, שתראו כמה הוא מושלם, בעצם לא תוכלו אף פעם לדעת כמה הוא מושלם על פי תמונה בלבד.

ואתם יודעים מה יותר מעצבן אותי? שאני אפילו לא הייתי מאוהבת בו. אז למה הדיבוק הזה?

אנחנו הנשים לא כל כך מתוחכמות כמו שאתם חושבים, מספיק בחור אחד, בחור אחד שיבוא ויגרום לי לשכוח ...אבל שלא מגיע בחור כמו הבחור ההוא, אז זה תקוע לנצח.....

מה תקוע? ההרגשה של הפיספוס הזה, איך ויתרתי?!?! למה עשיתי כל כך שטויות?? למה יש לי פה גדול כל כך??  ולמה לעזעזל אני מייסרת את עצמי עכשיו?!

הבנתי, זה לא שאני לא יכולה לשכוח אותו, אני לא יכולה לשכוח את הפיספוס הזה, את הטעות.

למה לא להתנסות???? למה לחשוב על כל דבר?

כמו שחברה שלי אומרת, "מה את חושבת שהזיון הראשון שלי היה מאהבה- לא, את חושבת שעם כל בחור שהתנשקתי היה קסום-לא, את חושבת שלכל בחור שמצצתי נהנתי-לא, אבל אני התנסתי לפחות וידעתי שלא וויתרתי על משהו גדול". רק לרקורד, היא חברה מהעבודה, שרמוטה בפני עצמה. ד"ר רות ואסטיימר (אם כותבים כך את השם משפחה) של הרוסים! או סמנתה מסקס והעיר רק בצורה הברוטלית.

סעמק..נמאס....

עד מתי???????????????????????????????????????????????