אלוהים יקר, שמור עלי מצרות ותביא עוד אוכל לעולם.

אני מרגישה את זה, את הכאב זורם בעורקים .

לאט לאט עובר הוא מן הראש- לעמוד השדרה ועד לכפות הרגליים.

הוא שובר את המערכות הפנימיות.

וגובר על השמחה שבלב.

כל תזוזה, אפילו הכי איטית, או הכי מהירה- מכאיבה כאילו הייתה היא נצחית.

כאילו נשבר גופי, והחל לדמם.

כשלא שמתי לב זה התחיל לפעום בי. זורם בי עמוק עמוק ומגיע אף לחלקים נסתרים

חלקים שלא ידעתי על קיומם, ועכשיו אני מרגישה אותם, מרגישה כ"כ חזק וכ"כ כואב.

שוב ביקור לרופא, הוא כבר מכיר את הכאב.

אותו כאב שתוקף אותי כל פעם מחדש כשאני רואה אותך,

זה אינו הגוף שמכאיב יותר, אלא הנשמה שלא מפסיקה לכאוב.

אותה נשמה שאמורה לשמח את הלב, ולתת את הכוח להמשיך להאבק.

ובנתיים, הלב עוד נשאר שבור.

והכאב? לא מתקן את הנזק, רק גורם לסדקים בחלק הנותר.