מאסת עלי. כל החיים שלי סבבו סביבך ועכשיו החיים שלי עדיין סובבים סביבך.

לא מצליחה להיתנתק. סה"כ רציתי ללמוד לפסיכומטרי והוצאתי מחברת שעוד קיימת מתקופת הבצפר.

פתחתי אותה. ומה אני מוצאת?!

מכתבים!

עוד ועוד מכתבים!

רק אליך

רק עליך

דפים על גבי דפים של מכתבים

ואני רוצה לבכות

כמה אפשר

איבדתי אותך

יש לי חבר ולך יש חברה

היתגברתי עליך

האם באמת?!

לא מסוגלת למצוא עוד רסיסים שלך. של האהבה הראשונה שלי.

בחור, תמיד יהיה לי מקום בלב בשבלך

אבל די לרדוף אותי!

אני לא מדברת איתך ולא רואה אותך ועדין זה לא מספיק

אני לא מתראה עם חברינו, חבריך.

אני כבר לא מדברת עליך

ובעיקר משתדל שלא לחשוב עליך...

לפעמים כן... קורה...

אבל עברו כבר שנתיים מהפרידה!

ועדיין עולות בי השאלות כשאני כותבת כאן

אתה עדייין קורא בבלוג? האם אתה יודע מה עובר עלי? האם גם עליך עוברים דברים אלה? האם אתה תעשה סימן  כדי להגיד לי "קראתי"?

האם את, חברה שלו גם עדיין קוראת כאן מהתקופה שאני ואת היינו חברות? ואם כן. תאמרי שאת פה? את ניפגעת מלקרוא את זה? את תגידי לו שכתבתי פה?

שאלות אלה תמיד אצלי בראש כשאני כותבת כאן פוסט