יש לי את הבלוג הזה כשבע שנים כבר. תמיד התפלאתי איך אפשר להחזיק בלוג פתוח לתקופה כה ארוכה. אז הנה. הוא עדיין פתוח, ועדיין לפעמים כשאני רוצה וחסר לי, אני כותבת בו. סתם הבלים ומחשבות שעוברות לי...

כיום אני כבר בת 21. אחרי חטיבה ותיכון ושירות צבאי ואפילו קבע בשירות הצבאי וחושבת על לימודים ועתיד ומה יהיה בעתיד... מנסה לפעמים לא לשקוע יותר מדי בתכנון קדימה שחלילה לא אעבד את עצמי אלא להפך, משתדלת לראות גם מה יש בהווה. להנות ממנו. מהטעמים ומהריחות והצלילים ברחובות. להכיר אנשים, להפסיק להכיר אנשים, לפגוש ולהיפגש שוב מחדש. להיסתכל ולעצור ולחשוב, איך השנים עוברות? איך אני כבר בת 21 והלא הרגע סיימתי תיכון! לראות את אותם הדברים עוברים על חברי אך במקום 21, הם בני 24,5,6 וכולנו עדיין רואים עצמנו כילדים.

להיסתכל על מפורסמים ולהגיד לעצמך, הנה הם בגילי! הם אפילו עוד מעט מפסיקים להיות בגילי! שנת 91! הוא עוד ילד! איך הוא נראה כמו גבר? ולמה אני רואה עצמי כילדה ולא כאישה? ולשאול או אפילו רק לומר זאת בקול, ליד אמא והיא רק עונה: "זה לא נגמר, המחשבה הזו שאת עוד ילדה. זה תמיד ממשיך..."

ואני מסתכלת על אמא שלי ובאמת שואלת אותה בכנות האם היא מרגישה כילדה ותשובתה היא כן כמובן.

והחיים ממשיכים, כגלגל שמסתובב, ועוברים חוויות ואתה בתוך עצמך משתנה וגם חבריך ולפעמים הם כבר לא חבריך כי איבדתה אותם בחוויותיך שלך.

ועדין לפעמים מנסה לעצור ולהבין היכן אתה ומתחיל לשאול את עצמך שאלות ללא מענה ואז שוב ממשיך בתעסוקותיך וחי את חיי ומוליד ילדים והם גם כן באותו גלגל...

"רק לא ללכת לאיבוד בעתיד ובעבר" אתה אומר לעצמך... "תמשיך לחיות בהווה" אתה חושב לעצמך.