אוקיי אז ככה הייתי רזה ועכשיו אני שמנה..אפילו אבא שלי אמר לי שאני שמנתי. זה כ"כ עלוב אין בי כוח לכלום.
פעם הייתי צמה אבל עכשיו אפילו לצום אין לי כוח אני כ"כ פתאטית. אבל זהו נגמרה התקופה הזאת. אני כ"כ חוזרת להרעבות. חכו אתם שוב תגידו לי "איזה רזה איזה עצמות איזה בת זונה" .
והנה פתחתי בלוג חדש.. כי את הקודם חברות ראו והתחילו לשאול על הדיאטות שלי. שונאת שמחטטים לי בחיים אז מחקתי.
אני חושבת שהבלוג הזה זה סימן להתחלה חדשה.
הרי אכלתי בערך 2000 ק"ל כל יום. וויתרתי לעצמי.
מעכשיו אני מתכוונת לאכול עד 100 ק"ל ליום.
אני מסתכלת על עצמי במראה וחושבת שאני יפה מאוד. הגוף הורס אותי וזה כואב.
אין מה לעשות לא יעזור כמה שננסה לשכנע את עצמנו רק רזים מצליחים בעולם הזה. העולם הזה סובב סביב יופי. שופטים אנשים על פי יופי. מתייחסים אלייך אחרת אם אתה יפה ונראה מכובד וייצוגי. אם אתה רזה אתה נראה מושך ואם את שמנה או מלאה אנשים יסתכלו עלייך בהרמת גבה או יצחקקו ויקראו לך שמנמנה.
אני הולכת עם חברות שלי ופתאום אומרים לאחת שהיא לא אני "איזה רזה את תאכלי משהו" והדמעות בגרוני מאיימות לפרוץ.
איך התקלקלתי ככה ?! הרי הייתי רזה ומדהימה וגם צימחונית (עכשיו אני טורפת בשר כל יום)! עכשיו אמא שלי אומרת "סוף סוף את נראית בסדר במשקל תקין,פעם היית רזה מדי" אבל אני לא רוצה להיות בסדר!! אני רוצה להיות רזה! שלא תבינו לא נכון אני לא מתכוונת לשלד אני לא מהאנורקסיות האלה,אבל אני רוצה להיות כמו מקודם. חלום רחוק. הלכתי לבקר את אבא שלי (הורי גרושים) חיבקתי אותו והוא אמר לי "שמנת". הוא צודק. אני אוהבת את אבא שלי אני לא כועסת על זה שהוא אמר לי את האמת. הוא פקח את עיניי.
גובהי 1.57 ועכשיו אני שוקלת 54 (מתביישת).
לפני כן שקלתי 45 והייתי מאושרת. אני רוצה לחזור לזה ואני יחזור לזה.
ב-7.3 (עוד שבוע) אני נוסעת לאילת ל-3 ימים.. אני לא מתכוונת לאכול שם. אני לא מתכוונת גם לאכול עכשיו. שאני מחליטה משהו אני מבצעת.
נ.ב - הבלוג הזה נפתח בשבילי זה מין יומן שלי שיראה לי את ההתקדמות שלי בהכל. מי שרוצה להתחיל להגיד דברים מכוערים שישאיר את זה לעצמו זה לא מזיז לי.
.CYA
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: