כמו נוצה ברוח.

הי.

סיימתי לארוז כבר. ונפרדתי מהמשפחה והחתולה והכלבה. נשאר רק כאן.

אני יוצאת עכשיו לניסיון להתחיל מחדש. אני לא יודעת אם אני אצא מהה"א, אבל לפחות מהדיכאון יש צ'אנס. וזה באמת עולם אחר.

מילים אחרונות בחופש- תשמרו על עצמכן, כולכן, בשבילי. תצאו מהחרא הזה, זה לא עוזר בשום דבר. באמת. (בדקתי את זה כמה פעמים, רק כדי להיות בטוחה..)

אני עכשיו יוצאת לאשפוז בהרגשה כללית אופטימית. יש לי שנתיים מאחורי של טיפול, ניסיון התאבדות רציני אחד והמון התמודדויות עם אוכל. ועכשיו רק אני רואה שבאמת יש אנשים פה מאחורי שלא יתנו לי ליפול. ושיש לי בשביל מה להלחם.

יכול להיות שזה רק רגע אופטימי מטומטם שייגמר ברגע שאני אראה את הסכיזופרן הראשון במחלקה, אבל לפחות לרגע אני מאמינה בזה. הייתי רוצה שאלה מביניכן שנכנסות לכל הפרו אנה מעכשיו שיראו את זה ואולי ילמדו מהטעויות שלי.. ולכל הבנות פה שעמוק בפנים, שיפנו לטיפול. (אולי ניפגש בפסיכיאטרית. :P )

תודה לכולן פה. ובהצלחה לכן בהמשך שיהיה :) אני אשתדל למצוא אינטרנט ולהתחבר מידי פעם.

אוהבת ואני אחזור לבעוט בכולן בקרוב!

KA ANA