אין מה לעשות, יש הבדל בין אנורקסיה לפרו אנה.
נתחיל מזה שאף אחת שיש לה אנורקסיה לא באמת רוצה את זה או מודעת לזה,
שלא לדבר על להיכנס לזה בכוח.
ואחר כך בכל העניין כמובן של לדרדר בנות אחרות ולשכנע אנשים למות בשביל הדבר הזה.
אלוהים, אף אחד שלא היה בפנים לא יודע איזה סיוט זה לחיות עם המחלה הזאת, שכל הראש שלך זה מחשבון קלוריות וזהו.
אז אלוהים, בשביל מה?! איך אתן מסוגלות לראות מישהי שכותבת כמה שהיא שונאת את עצמה,
כמה שהמחלה הזאת הורגת אותה,
גם אם היא תוקעת סמיילים אחרי כל קילו,
ולחשוב שהמחלה הנוראית הזאת זה פאקינג כיף?!
אני לא אומרת בי הפי בי פאט,
אבל אני אומרת שאתן לא יודעות לשם את הגבול,
בין להרוג את עצמי, את הסביבה שלי ועוד בנות אחרות,
לבין פאקינג ירידה במשקל.
הילדה שהכי חשובה לי בעולם נמצאת עכשיו באשפוז,
ילדה שעברה ועוברת עכשיו קשיים שאף אחת מהבלונדיניות כאן לא תבין לעולם,
נלחמת על החיים שלה כדי לצאת מהמחלה הזאת,
עוברת כל יום את אותם הקשיים ולא מוותרת.
ואתן , לעומת זאת, מרשות לעצמכן להיכנס לחרא המעוות הזה,
מכניסות את עצמכן בכוח,
מתעלמות מכל הסבל שאתן גורמות למשפחה ולחברים שלכן,
אומרות לבנות אחרות 'בהצלחה' כשהן כבר בתת משקל מטורף,
ונותנות להן פאקינג טיפים איך להרוס להן את החיים,
בדיוק כמו שאתן עושות לעצמכן ואתן יודעות עמוק בפנים שזה חרא!
כן כן, גם מופרעות אכילה אמיתיות עושות סבל לאנשים מסביב,
אבל כאילו פאק, כולנו נמצאות במלחמה תמידית עם עצמנו כל הזמן.
כולנו יודעות מה ההשלכות
כולנו מזדעזעות מהרעיון להכניס את הזבל הזה לראש של בנות אחרות
כולנו יודעות מה זה עשה לנו, מה זה עשה לחברות שלנו,
מה הדבר הנוראי הזה עושה.
אז מה לעזאזל עובר בראש שלכן כשאתן עושות את זה?!
שלמות1? אתן רואות שלמות כלשהי בשנאה עצמית?!
אני עברתי המון בתוך המחלה הזאת. ירידות ועליות.
ואף פעם לא הייתי מאושרת.
חברה שלי, שהיא באמת אחת הילדות הכי מדהימות, מוכשרות וחכמות בעולם,
עוברת כרגע את התהליך הכי קשה כדי לצאת משם.
בשמה, בשמי, בשם כל הבנות שעוברות כרגע את התהליך בדרך החוצה,
אני מתחננת מכן- תפסיקו את זה עכשיו.
המחלה הזאת הורגת לך את כל הבפנים ושום משקל לא יביא לכן אושר לעולם.
יש לכן הזדמנות לחיות. מאנורקסיה יוצאים או מתים, אתן מבינות? מתים בכאב,
לא המוות שכולכן משתוקקות לו במשקל 22 עם שיא האושר,
אלה מוות מול האסלה מדום לב,
מוות אחרי שכל העצמות שלך מתפרקות ואת שוכבת במיטה כשאנשים בוכים מסביבך,
מוות שמלא שנאה עצמית לא משנה לאיזה משקל את תגיעי.
זה אף פעם לא ישנה באמת.
תלמדו מהטעויות שלי. מהטעויות שלה. מהטעויות של כולנו.
יש לכן עדיין זמן להתחיל לחיות- נצלו אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
KA ana