הקדמה:הוא חתיך,מדהים,מצחיק,קול כבר אמרתי חתיך?כמובן שהוא מסוג הבנים שלעולם לא יסתכלו עליי:(והוא איתי בכיתה.סיפורים ממכינת מופת)
ידידים:
"הוא מהמםםם!"צעקה גיל באוזני,ג'וני הביט בנו לשנייה וגרם לשתינו לצחקק,מה זה-הפכתי לילדה בכיתה ד'?
בקיצור,ברגע הראשון שראיתי אותו נשמתי עצרה,ולא אני לא מגזימה.
היו לא עיניים חומות מדהימות,שער קצוץ בצבע דבש וריסים עגולים ושחורים,יותר טובים מכל מסקרה שיש.
יש לו צחוק מדהים וחיוך מהמם,אף מושלם ופרצוף תמים ודי אדיש,כמו יון תומרקין,רק קצת יותר חמוד.
קראו לו יונתן,מה שהפך ליוני ומה שהפך לבסוף לג'וני או ג'וני בוי.
הוא היה אחד מהמקובלים האלו,שתמיד יש לצידם איזשהו חבר ערס סטלן ומעצבן שנדבק כל הזמן.
איך שמחתי כשהבנתי שגם הוא הולך למופת,ושרוב הקיץ אני אראה אותו!!!!
אבל מה לעשות שבנתיים אף פעם לא דיברתי איתו,ולא נראה לי שגם הוא ממש שם עליי?
_______________________________________________________________________________________
הכל התחיל מיום שלישי,כשראיתי אותו בפעם הראשונה אחרי חודשים רבים כל-כך.
הוא חייך אליי חיוך קטן שכמעט גרם לי להתעלף והפך אותי לילדה רכלנית,שמקשקשת על המחברת שלה לבבות גדולים וורודים,עם השם שלי ושלו יחד.
מיד אחרי המופת הלכתי להגר,והתנחלתי אצלה עד שלוש,התחלנו להוציא מתוך הארון שלה גיליונים ישנים של ראש 1 ולקרוא,להבין ולהפנים.
מצאנו כתבות אהבה שונות והתחלנו ליישם אותן,פתחנו מצלמה דיגיטלית וצילמנו את עצמנו מיישמות את שיטת המבט,שפת הגוף,תשומת לב וכמובן הסמס האחרון,צוחקות אחת על השנייה ונהנות פשוט נהנות.
צלצול טלפון מוכר החזיר אותנו למציאות,וגרם לי להיזכר שיש לי בית,ויש לאחותי הקטנה הופעה שחייבה אותי להתכונן במהירות.
-
יום אחר-כך,כשהגעתי לכיתה די שמחתי לראות את ג'וני עומד ליד הדלת,מחייך ומחכה לא משנה למי.
הוא עזב את הדלת והתקרב אליי,מדבר איתי ברכות ובעדינות.
"שלום פני"הוא אמר ושמחתי שהוא יודע את שמי בכלל.
"היי,ג'ו,יוני!"אמרתי מנסה לא להזכיר את כינוי החיבה שלי אליו.
"אז מה ניש?"הוא שאל.
"הכל סבב ואיתך?"התחלתי להרגיש יותר בנוח.מבט מהיר ומסווה כמובן בשעון גרם לי להבין שיש לנו עוד רבע שעה לשיחה שלנו,איזה כיף.
המשכנו לדבר הרבה זמן ודי התעלמנו מכל אלו שעברו ואמרו לנו היי,כשסוף בוף סיימנו את השיחה הבנו שהמורה נכנסה,שאין יותר מקומות חוץ משולחן אחד פנוי,בסוף הכיתה,לשניים.
התקרבנו במהירות לשולחן וחייכנו אחד לשני,צוחקים מכל הסיטואציה הזאת.שיעור החשבון מעולם לה היה כיפי יותר ויוני כבר החל להיפתח אליי וקרא לי בפתיחות סאני,כינוי חיבה שרוב חברותיי משתמשות בו וגם אני התחלתי לקרוא לו ג'וני,בחיוך מתוק.
ישבנו כך עד סוף היום,צוחקים ונהנים,כשהמורה לאנגלית,שהייתה המורה האחרונה שלנו להיום,קמנו ביחד,צחקנו והבטנו אחד בשני.
"ביי סאן"הוא אמר וחיבק אותי,חיבוק שלא רציתי שיגמר לעולם,ובעודי מחבקת אותו הסנפתי בסודיות את ריחו.
תערובת של קרמל,מנטה ודורדוראנט ממש טוב.
לצערי הרב,מאז אותה פתיחה נחמד הוא קורא לי סאני אך מתייחס אליי כאל ידידה כמו כל אחד.ואני,עדיין קצת מחכה.
עוד עידכונים בנושא מחר:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
