Are we so alone
So distant
So forgotten
?As we think ourselves to be

These are our lives
?But did they ever even matter
?Are we worth remembering

These machines feed on the tears
Of broken lives and dying dreams
We're throwing wrenches in the gears
Our lives will not be lived in vain

When this is all said and done
We spent this life on the run
Judged by the company we keep

Our language, buried inside
These lungs that keep us alive
We breathe so selfishly

Promises we plan to break
Are made in whispered voices
Cause our despair knows many names

We make mistakes
But we apologize with roses
We never stop to smell along the way

These machines feed on the tears
Of broken lives and dying dreams
We're throwing wrenches in the gears
Our lives will not be lived in vain

When this is all said and done
We spent this life on the run
Judged by the company we keep

Our language, buried inside
These lungs that keep us alive
We breathe so selfishly

We fell from the sky today
We melt into balls of clay
We sell ourselves everyday
Don't tell me how to live this way

Pushed so far to the edge
We teeter just on the brink
You can lead me to the bloodbath
But you can't make me drink

As these machines feed on the tears
Of broken lives and dying dreams
We're throwing wrenches in the gears
Our lives will not be lived in vain
My life will not be lived in vain

(אם קראתם את המילים של השיר הזה עם טיפה של שכל,

עשיתי את שלי.)

---

אני זה שלעולם לא יחכו לו.

לא כשכולם ילכו לחדר האוכל,

לא כשכולם ילכו מהר מדי,

לא כשכולם יצאו הביתה.

אני לא טוב מספיק כדי שיחכו לי.

כל האחרים טובים מאוד כדי שיחכו להם.

יחכו להם לחדר האוכל,

יחכו להם אם ילכו לאט מדי,

יחכו להם כשיצאו הביתה.

ואני אלך הביתה לבד כשהאופק כבר יבלע את כולם.

בשקט, לאט, כי ללכת מהר זה קצת קשה לי.

ואף-אחד לא יזכר בי ויחשוב 'רגע, הוא לא היה איתנו לפני שנייה? איפה הוא?'
כי אף-אחד אפילו לא שם לב שעקף אותי.

מיום ליום המחשבות על המוות שלי הולכות ומתחדדות.

אני אמות לבד, בלי שאף-אחד יהיה שם להחזיק לי את היד.

אני אשאר מאחור, בזמן שכולם ימשיכו קדימה.

אף-אחד לא יזכור אותי לטובה, ומהקיום שלי בכלל ישכחו מהר.

אף-אחד לא יבקר את הקבר שלי מלבד אמא או אבא.

אף-אחד לא יכתוב לי מכתבים.

אפילו אנשים מהעולם הבא לא ישימו לב להצטרפותי.

לא ישאלו לשלומי, לסיבת מותי, לחיי.