מכירים את ההרגשה הזו שאתה לא כל כך יודע מה אתה מרגיש?
מבולבל?
לא יודע אם אתה שמח או לא?
אם יש לך מצברוח או שלא?
אז ככה אני מרגישה.
היום היה אמור להיות לי שיחה עם המפקד בקשר להמשך לימודי בהנדסאים,
אבל היא נדחתה ליום ראשון וזה קצת מבאס כי אני בלחץ מוות ממה שיקרה.
אני לא רוצה לעזוב הכל עכשיו וללכת הביתה,
אני כן רוצה להמשיך ללמוד זה כן מעניין אותי ואני יודעת שאם אני אשקיע קצת יותר יש לי סיכוי הרבה יותר גבוה לעבור ולהצליח במבחנים החיצוניים ולקבל ציון הרבה יותר גבוה ממה שכולם חושבים.
אבל לא,
חייבים לא לתת הזדמנות.
כאילו כן בהתחלה כן נתנו הזדמנות אבל אומרים שהרבה מקצועות לא טובים אצלי,
אבל זה לא נכון זה לא הכל יש רק 2-3 מקצועות אבל הבעיה שבגלל המקצועות האלה אין דיפלומה.
המתכונות מתחילות החודש ואני כן מאד מקווה שאני אגיע למצב שאני כן ניגשת אליהם ושאני כן מצליחה והכל.
רק שייתנו לי הזדמנות ואני מבטיחה להצליח לעשות הכל כדי להצליח,
כבר התחלתי מעכשיו ללמוד להכל (20 ימים קודם :O ) סיכמתי את הכל ואני לאט לאט כן מצליחה להבין את מה שאני לא הבנתי קודם או שלא ממש הקדשתי לזה יותר מידי זמן להבין (זו גם אפשרות).
אני מקווה שביום ראשון בשיחה עם המפקד הוא גם יבין שבחודש הזה אני כן יכולה לנסות לשנות משהו ולהצליח לשנות אותו לטובה ושכן ייתן לי את האפשרות לגשת למתכונות לפחות לנסות את המזל שלי ולהצליח בו .
אני בטוחה שאם אני אחרוש אני אצליח זה כולה חודש לא יותר מידי זמן, ויהיה בסדר.
אוווווףף נוו דיי עם הלחץ הזה אני שונאת, שונאת, שונאת את הלחץ הזה !!!!!
נ.ב
היום אני וניבוש חודש ביחד (:
ואני חולה עליו רצח !! 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
