המבחן עבר (אני מקווה שבהצלחה), ואיתו כמובן תחושת ה"בא לי להתאבד".
אבל לא להרבה זמן, רק יום אחד נוסף היה צריך לחכות עד שהיא חזרה, אומנם קטנה וניתנת להשמדה, אבל היא חזרה.
הפירוט ארוך מתמיד והעייפות עוד יותר ולכן אני מרגישה סלידה נוראית מלפרוק את ליבי כרגע.
למרות זאת, אני חייבת לציין שאת הימים האחרונים של החופש כנראה שאני לא יודעת לנצל כי הנה אני, יום שישי בלילה ואני בבית.
המחשבה על זה שבעוד כמה ימים יתחילו הלימודים מעוררת בי בחילה.
לא רק בגלל הלימודים וכל ההשלכות, אלא רק המחשבה הנוראית הזאת שאני כבר לא ילדה קטנה.
רק המחשבה הזאת לבד מעוררת בי תחושת צער ודמעות.
vom
שמישהו יעיז להגיד לי שאני כבר לא ילדה קטנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
