קיוויתי שתאמר משהו.
שתגיד שאני צריכה לבוא היום, שיהיה נחמד.
וזה מוזר, כי העובדה שאני בכלל לא רוצה להיות שם דיי ברורה.
ככה שאי אפשר להאשים אותך.
אני קנאית.
ושונאת את זה.
אני לא אוהבת אותך.
לא מחבבת אותך.
ואחרי מה שהיה,
נרגעתי ואני לא צריכה אותך יותר.
אז למה לעזאזל כשהיא עוברת,
אני מתחממת?
למה אני מרגישה צביטה קטנה בכל
פעם מחדש?
כואב לי.
האוזן, הבטן, הראש, הגרון.
התחושה הכללית רעה, חולשה מייאשת.
ובא לי לבכות.
אז אני בוכה.
ובוכה.
ובוכה.
אם היו לי שלוש משאלות,
הייתי מבקשת אושר- להיות שלמה עם הרצונות והצרכים שלי. להבין את עצמי. לדעת מה טוב בשבילי. להשלים עם הצורה הגישמית שלי, בלי לרצות לשנות דבר. השלמה עצמית מכל הבחינות האפשריות. להתבטא. תמיד לשאוף לאושר הנשגב.
הייתי מבקשת כוח- לא כוח פיזי. לא כוח כלכלי. אלא כוח נפשי. כוח רצון. כוח להילחם בעבור דעותיי. כוח להיות אני. כוח להמשיך. כוח ללכת נגד הזרם. כוח לא לטבוע בתוכו. כוח לעזור. כוח להמשיך הלאה (אהבה, שנאה, כישלון). כוח להצליח. כוח ליצור. כוח להשפיע. כוח לא להתייאש. כוח להמשיך לחלום. כוח כדי להיות מי שאני רוצה. כוח כדי להיות כתף תומכת.
למשאלה הכי פחות ריאלית:
הייתי מבקשת לא להיות חומרנית. לדעת לחיות ללא צורך בדבר מלבד עצמי. ללא צורך בכסף. ללא צורך בכל דבר קיים מלבד כוח המחשבה והרגשות שלי.
חשבתי לבקש שלכל בני האדם תהיה את היכולת ללמוד מטעויות, כדי שלא נמות ו/או נהרגו.
חשבתי לבקש את היכולת להשפיע על מחשבות של אנשים, לחדור לתת מודע.
חשבתי לבקש בריאות.
חשבתי לבקש את היכולת לתפוס את האין סוף.
לא הייתי מבקשת שלום עולמי. כי זה משהו שבני אדם גורמים, משהו שאנחנו עשינו ואין סיבה שמישהו אחר יפתור את זה עבורנו.
לא הייתי מבקשת יופי. כי אני לא חושבת שזה הכרחי לחיים שלי.
לא הייתי מבקשת אהבה אמיתית. כי זה לא טבעי/אמיתי אם זה תלוי בפייה.
לא הייתי מבקשת חיי נצח. כי המחשבה לחיות ערירית וחסר יכולת לשלוט ולטפל בעצמי מחליאה אותי.
vom
הולכת לחפש פיות.
עריכה פיצפונת: משאלות אלה תקפות לתקופת הזמן הזו בלבד ויכולות להשתנות מתי שאני ארצה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
