Normal
0
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}
"ביי אמא" אמרתי,
חיבקתי אותה ואת וויל, לקחתי את התיק על הגב ויצאנו.
"בואי כבר" אמרה בחיוך, הגענו לתחנת האוטובוס "למה אין כאן
אנשים ?" שאלתי "כי אנחנו גרות במקום של אנשים מבוגרים, כל הצעירים גרים
כמה רחובות מכאן" השיבה.
האוטובוס הגיע, עלינו עליו במקום הראשון שראינו "אין כאן אף אחד מהשכבה שלנו" אמרה
לאחר שהבחינה שאני מעבירה מבטים בן כל הנערים והנערות שישבו באוטובוס.
"למה ?" שאלתי "זה לא לכבוד שלהם"
לגלגה.
הגענו לבית הספר, כולם הסתכלו עלי "הייתי אמורה לבוא עם בגדים אחרים
?" שאלתי בלחש "ממש לא, הם פשוט לא רגילים לראות מישהי באה עם סקיני
וסווצרט של בנים" אמרה.
"את אומרת שהם ממש אבל ממש משקיעים לכבוד הבית ספר ?" שאלתי
בגיחוך "תתפלאי אבל כן, ככה זה" אמרה לי.
"בואי נלך למזכירות ונבדוק באיזה כיתה את תלמדי" אמרה ולקחה אותי
אל המזכירות.
הגענו למזכירות "אני חדשה כאן ורציתי לדעת מה באיזה כיתה אני"
אמרתי "מה השם ?" שאלה המזכירה "ג'יני קולין" אמרתי.
"את בי"ב 2" אמרה "תודה" אמרתי והסתובבתי אל סאלי
"אני בי"ב 2" אמרתי "איזה כיף, את איתי בכיתה" אמרה
בחיוך.
"בואי תשבי לידי בסוף הכיתה אני יושבת לבד" אמרה והובילה אותי אל
הכיתה, נכנסנו לכיתה והתיישבנו בשורה האחרונה בשולחן צמוד לקיר.
"אני יכולה לשבת ליד הקיר ?" שאלתי "כן, אין בעיה"
אמרה.
הצלצול נשמע ולכיתה נכנסו קבוצה של שלושה בנים ומסביבם מלא בנות "אלו
חלק מהבנים המקובלים בבית ספר" לחשה לי "אסור להתקרב אליהם נכון ?"
שאלתי "את קולטת מהר" חייכה.
בתוך המעגל ראיתי מישהו מוכר, אותו אחד יצא מהמעגל "טום" קראתי
הוא הסתכל עלי "ג'יני ?" שאל הלכתי אליו "מה את עושה כאן ?"
שאל בזמן שחיבק אותי וכל הכיתה הסתכלה עלינו.
"עברנו לכאן בגלל העבודה של אבא" אמרתי לו בחיוך "אני לא
מאמין איזה כיף שאת כאן" אמר "כבר נמאס לי להסתובב עם השוויצרים
האלה" המשיך בלחישה "כאילו שאתה לא כזה" לחשתי לו "לא אני
לא" אמר ועשה פרצוף מוזר.
"כולם לשבת" נשמע קולה של המורה "אני אדבר איתך
בהפסקה" אמר והתיישב ליד שולחן כלשהו.
"בוקר טוב לכולם, אני מאשה המחנכת החדשה שלכם אני רוצה שעכשיו נעשה
סבב שמות קצר גם בשבילי וגם בשביל ג'יני שהגיעה אלינו מקליפורניה" אמרה
המורה.
"למה הביאו לנו מחנכת חדשה התחלנו את השנה לפני שלושה חודשים"
אמר ילד אחד "היא יצאה לחופשת לידה, ועכשיו נעשה את הסבב שמות" אמרה
והורתה ליד אחד להתחיל.
הסבב שמות היה קצר ובהמשך השעתיים היא עשתה לנו כל מיני פעילויות נחמדות
שדי הייתי בהלם שכולם השתתפו.
יצאנו להפסקה סאלי אמרה שתפגוש אותי כבר בקפיטריה, טום ניגש אלי "אני
חייב לספר לך הרבה דברים, אז בואי נלך לשבת באיזה ספסל מרוחק" אמר והתחיל
ללכת שאני פוסעת אחריו.
התיישבנו בספסל מרוחק מאוד.
"איפה ביל ?" שאלתי "על זה בדיוק רציתי לדבר איתך" אמר
והרכין את ראשו.
"מה קרה לו ?" שאלתי את טום "מאז שחזרנו הוא היה חצי שנה
בדיכאון רציני הוא לא דיבר עם אף אחד חוץ מגוסטב, גיאורג אני ואמא שלנו, הוא היה
מסתגר בחדר ומעשן בכמויות עד שכבר הלכה לו הציסטה והוא עשה ניתוח. אחר כך הוא
הפסיק לעשן אבל התחיל לצאת מלא למועדונים וכל לילה היה חוזר עם מישהי אחרת"
אמר לי בעצב, הבטתי בו בהלם.
"אבל למה עזבתם שבוע לפני הזמן ?" שאלתי על סף דמעות "דיויד
התבלבל ושם לב לזה בבוקר שהטיסה היא בצהריים, לא היה לו זמן להיפרד" אמר
"למה הוא לא יצר איתי קשר ? הבאתי לו את המספר פלאפון שלי ואת
האמייל" אמרתי לטום "אין לי מושג, באמת" אמר לי.
"הוא שכח אותי נכון ?" שאלתי "לא, באמת שלא" אמר טום
התחלתי לבכות "דיי ג'יני את חייבת להבין שהוא יראה אותך אני נשבע לך שהוא
יפסיק להיות סטוצ'ר ויבין שהוא באמת אוהב אותך ויחזור אליך, את פשוט צריכה לתת לו
זמן" אמר וליטף את פני.
"עכשיו בואי נלך לקפיטריה ותשבי איתנו" אמר טום וניגב את הדמעות
שלי הוא חיבק אותי והלכנו יד ביד לקפיטריה.
כל המבטים הופנו אלינו כל כך שנאתי את זה "בואי נשב בשולחן צדדי"
אמר לי והלכנו לשבת בשולחן צדדי.
"אני מביא אוכל את רוצה
?" שאלה "לא" אמרתי.
"ביל ראית את הכוסית החדשה שהגיע ?" שאל אותו מישהו מהחברים
המזויפים "לא, איך קוראים לה ?" שאל "אני לא ממש יודע אבל היא
יושבת שקפיטריה עם אח שלך" אמר.
"טוב אז בוא נלך לקפיטריה, היא תהיה שלי ולא שם טום" אמר בכעס
והלך במהירות לקפיטריה הוא נכנס לקפיטריה "איפה היא ?" שאל ביל
"היא יושבת בקצה שם" אמר והצביע לכיוון "בוא נלך אליה"
אמר ביל והתקדם לאותו הכיוון וכשהגיע התיישב מולה.
טום הלך להביא אוכל, הסתכלתי בפלאפון בתמונות של וויל, לפתע מישהו מתיישב
מולי, הרמתי את ראשי "ביל?"-"ג'יני?" שאלנו ביחד "אתה
יכול ללכת" אמר לשפוט שלו שעמד לידו "מה את עושה כאן ?" שאל בשקט
"עברנו לכאן בגלל העבודה של אבא שלי" השבתי בשקט.
"אני לא מאמין" אמר בשקט "גם אני לא האמנתי בהתחלה, ראית
איזה יופי ? עכשיו לא תצטרך לדפוק כל יום מישהי אחרת" אמר טום והתיישב באמצע.
ביל השפיל את ראשו "טום סיפר לי את הכל בקצרה" אמרתי "לא
היית צריך, גם לי יש פה" אמר ביל "באמת ?" שאל טום ונתן ביס ענק בסנדוויץ'''
עצום שקנה.
"טוב, ג'יני אני אדבר איתך אחרי בית ספר או משהו" אמר בשקט והלך.
"אף אחד לא נוגע בה" אמר ביל באיום לכל חבריו השפוטים והצבועים
שישבו מסביב לשולחן המקובלים.
היום עבר מהר "אני יכול לבוא אליך ? משעמם בבית" אמר "אוקי
אבל בבקשה אל תכעס עלי" אמרתי בחשש "למה לי לכעוס עליך ?" שאל.
"אתה עוד תראה" אמרתי.
"בואי יש לי אוטו" אמר "וואו איזה אוטו יש לך" אמרתי
בחיוך "כן אני יודע" אמר הוא "איפה את גרה ?" שאל "ברחוב
של הזקנים" אמרתי "אהה אני יודעת איפה זה" אמר ונסענו לכיוון ביתי.
הוא החנה את המכונית ליד המדרכה ונכנסנו לביתי.
וויל היה על השטיח בסלון ואמי המטבח "תשאיר את התיק פה ותעלה לחדר
הראשון משמאל" אמרתי לו הוא עשה כדברי, הרמתי את וויל על ידי ועליתי לחדרי.
שנכנסתי הוא ישב על המיטה שלי "איזה חמוד" אמר לי "מי זה
?" המשיך "וויל" אמרתי לו "לא אמרת לי שנולד לכך אח" אמר
בחיוך "הוא הבן שלי" אמרתי לו "לא נכון" אמר בהלם "כן
נכון" אמרתי.
"בן כמה הוא ?" שאל "שלושה חודשים בדיוק" אמרתי
"אני דוד נכון ?" שאל הוא והתיישב על מיטתי באיטיות "כן, ביל היה
הראשון והאחרון שלי עד עכשיו" אמרתי.
"אבל אל תגיד עוד לביל, הוא צריך להתרגל שאני פה ויהיה לו קשה מידי עם
נפיל את זה עליו" אמרתי "אני נותן לך שבועיים להתחבר אליו מחדש ולא אכפת
לי אם תצליחי או לו אני עוד שבועיים מהיום אומר לו" אמר טום.
"עשינו עסק" אמרתי "עכשיו תני לי להחזיק אותו" אמר "הוא
כל כך דומה לביל, אבל למה החלטת להשאיר אותו ?" שאל.
"רציתי מזכרת מביל ואמא שלי תמכה בי וגם כל המשפחה תמכה אז למה לא
?" אמרתי "כי את בקושי בת שבע עשרה" אמר.
"עוד שלושה ימים יש לי יומולדת 18" אמרתי בחיוך "מזל טוב,
עכשיו אני זוכר שחגגנו לך יומולדת במועדון עם כל הילדים מהשכבה שלך" אמר
בחיוך.
"כן, אבל אחרי שסיפרתי לחברות שלי שאני בהריון הם התרחקו ממני והפיצו
את זה בכל בית ספר ומאז לא הפסיקו לרדת עלי" אמרתי לו.
"את צוחקת עלי" אמר בהלם "ממש לא, בתקופה הזאת מאוד סבלתי
ג'ק היה תמיד צועק על כל מי שירד עלי אבל הוא לא היה נמצא לידי 24 שעות"
אמרתי.
"לאמא שלי אני יכול לספר ?" שאל בשקט "כן ברור" אמרתי
"תגיד לה גם שתבוא לראות אותו" המשכתי "אני אגיד אבל אני חייב ללכת
לאכל את הכל" אמר "תהנה" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
הוא ירד למטה ויצאה מהדלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
