Normal
0
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}
"הבאתי לך כמה צעיפים
וחזיות" אמרתי והוצאתי אותם מהתיק, "תודה רבה לך" אמרה לי בחיוך
רחב.
"שלום לכן" שמעתי את קולו של טום, הפנתי את ראשי אליו "אני
חוזרת לוויל" אמרתי להם ויצאתי מהחדר.
"מה קורה ?" שאל טום בחיוך "כלום" חייכה והתיישבה על
מיטתה "בוא תשב" אמרה וזזה הצידה, טום הסתכל עליה והתיישב גם הוא.
אנה חייכה אליו "איך היה לך בבית ספר ?" שאלה "משעמם"
חייך והחזיק את ידה בעדינות, אנה הסתכלה עליו.
הם הסתכלו אחד על השני במשך שניות ארוכות אך לפתע אנה
עצמה את עיניה והחלה ליפול אחורה.
"אנה" קרא טום ותפס אותה שנייה לפני שגופה פגע במיטה
"אנה" קרא שנית אך היא לא ענתה, הוא השכיב אותה על המיטה ורץ במהירות
למצוא אחות או רופא.
"אחות" קרא למישהי עם חלוק לבן "כן ?" שאלה "בואי
מהר" אמר ומשך אותה לחדרה של אנה.
"אוו אל תדאג, הכל יהיה בסדר, זה תופעות לוואי של המחלה" אמרה
והחדירה לתוך הוריד שלה מזרק שמעביר לה כל מיני נוזלים.
"אוקי" אמר בשקט והתיישב ליד מיטתה.
השעות עברו ואנה לא התעוררה, טום החליט שהוא הולך לחדרו של וויל, הוא נכנס
אל החדר "אוו שלום טום" אמרתי לו, הוא התיישב על אחד הכיסאות.
"מה קרה ?" שאל ביל "סתם, אני עייף" אמר ומתח את ידיו
למעלה "טום אני וג'יני מתכוונים ללכת להלוויה, אתה יכול להיות עם וויל
?" שאל ביל.
"כן בטח" חייך "תודה טומי" אמרתי וחיבקתי אותו
"טוב אנחנו הולכים הביתה להחליף בגדים ונחזור בערב" אמר ביל.
ליטפתי את וויל ויצאנו מבית חולים במהירות לכיוון המכונית שלי נכנסנו אליה,
ביל התיישב בכיסא של הנהג
והחל לנהוג לכיוון ביתו.
כשהגענו נכנסנו לביתו ועלינו לחדרו "אני במקלחת, את יכולה להיות במחשב
או לראות טלוויזיה, מה שבא לך" אמר בחיוך והוריד את מעילו.
נשכבתי על המיטה של ביל ועצמתי את עיניי "ג'ן-ג'ן בואי כבר חמש ורבע
וצריך גם לעבור אצלך בבית" אמר והרים אותי.
"ביל אני עייפה ואני לא רוצה לראות עכשיו את אבא" אמרתי לו
"אני יודע, אבל אין לך כל כך ברירה" אמר עם חיוך קטן על פניו.
"אני יודעת" אמרתי וירדנו לקומת בכניסה בביתו של ביל ויצאנו
מהבית לכיוון ביתי.
הגענו לחצר ביתי כעבור דקות אחדות, נעצרתי בכניסה "למה את לא נכנסת
?" שאל "אני פתאום לא מרגישה בנוח" השבתי.
"ג'יני קדימה" אמר וליטף את ראשי, פתחתי את הדלת באיטיות ונכנסתי
אל הבית כשביל אחרי, הבית היה מסודר כפי שזכרתי אך שמתי לב לכמה מזוודות שהיו
מונחות בצד.
לפתע ראיתי את סבאתי יוצאת מין המטבח "ג'יני" קראה בחיוך וחיבקה
אותי חזק "איך את מרגישה ?" שאלה "פחות או יותר בסדר" עניתי
לה.
"ומי זה ?" שאלה "זה אבא של וויל" עניתי ושמתי את ידי
על מותניו של ביל "אני מקווה שאתה שומר עליה" אמרה לביל "אל
תדאגי" השיב.
"סבתא איפה ג'ק ?" שאלתי "בחדר שלך" השיבה לי וחזרה
למטבח.
לקחתי את ביל לחדרי "ג'ק" אמרתי "ג'יני" אמר בחיוך
כשראה אותי "בואי אלי" אמר ופתח את ידיו לחיבוק הלכתי אליו במהירות
וחיבקתי אותו חזק דמעות החלו לרדת מעיניי.
"ג'יני, אני מבטיח שהכל יהיה בסדר" אמר ג'ק בשקט "מה יכול
להיות בסדר ? אמא לא תהיה איתנו יותר" השבתי בבכי.
"נכון, אבל יש לך את ביל ו-וויל" אמר לי ונשק לי על המצח "עכשיו
לכי להתארגן ואחרי ההלויה אני אבוא איתך ל-וויל" אמר "בסדר" אמרתי.
הלכתי אל חדר האמבטיה בחדרי ושטפתי את פני, יצאתי בחזרה אל חדרי לקחתי כמה
בגדים ונכנסתי שוב אל חדר האמבטיה.
"מתי ידעת על וויל ?" שאל ג'ק בזמן שהתיישב ליד ביל "יום
לפני היום הולדת שלה" אמר לו "אתה רוצה לעזור לה איתו ?" שאל
"כן" אמר ביל.
"תשמור עליה" אמר.
החלפתי את הבגדים ויצאתי כעבור כמה דקות "תיסע איתנו" אמרתי לג'ק
"אין בעיה" אמר.
נכנסנו אל הרכב, ישבתי בכיסא הנהג "ג'ן זה שלך ?" שאל ג'ק
"כן, אבא החליט לפנק אותי" השבתי בחיוך מריר.
נסעתי לבית קברות לפי דבריו של ביל, הגענו למקום, החנתי את המכונית וירדנו
ממנה.
שילבתי את ידיו של ביל בשלי והתחלנו ללכת אל תוך בית הקברות.
ג'ק הלך לידינו, נכנסנו אל הכנסייה, היו שם לפחות שלושים אנשים, יושבים על
כיסאות ובקצה שלהם נמצאת אמי בתוך ארון הקבורה.
התיישבנו גם אנחנו על הכיסאות, כעבור כמה דקות הכומר החל לדבר ולומר את
הברכות וכל מה שכלול בתוך טקס ההלוויה.
לאחר שסיים את דבריו כמה אנשים סחבו את ארון הקבורה של אימי אל מחוץ לכנסיה
של האנשים אחריהם.
כך גם אנחנו עשינו, לאחר הליכה קצרצרה הגענו למקום המיועד, הטמינו את הארון
הכומר שאל אם מישהו רוצה להגיד מילה.
אף אחד לא אמר כלום.
האנשים שבאו הלכו, נשארנו רק המשפחה וביל, פשוט עמדנו ליד הקבר החדש
ושתקנו.
אני לא יודעת כמה זמן עמדנו שם בשקט, בדממה מביטים על הקבר אין מפריע.
"ג'יני טום רוצה ללכת" שמעתי את ביל לוחש לי ליד האוזן, נבהלתי
"אנחנו הלכנו לוויל" אמרתי להם "גם אני יכולה לבוא איתכם ?"
שאלה ג'יזל.
"כן בטח" אמרתי "סבתא ואני גם נשמח לבוא" אמרה ג'ולייט
"אין בעיה, אבל אין לנו מקום במכונית" אמרתי "זה בסדר, אנחנו ניקח
מונית" אמרה סבתי.
נפרדנו מהן והלכנו "למה אבא לא אומר כלום ?" שאל ג'ק בשקט
כשהלכנו לכיוון המכונית "אני חושבת שהוא חושב שהתאונה בגלל וויל" לחשתי.
"מאיפה הסקת את זה ?" שאל "דבר ראשון הוא לא הודיע לי על זה
שוויל ואמא בבית חולים, הוא ביקש מהבית חולים להודיע לי על זה, דבר שני אחת האחיות
סיפרה לי שאמא מתה והוא כבר הלך הביתה עוד לפני שהגעתי ולא בדק בכלל מה קורה עם
וויל ודבר אחרון שהתקשרתי אליו בשביל לדעת מתי ההלוויה הוא אמר לי את השעה וישר
ניתק" אמרתי.
"ג'יני אולי הוא מנסה להכחיש את המוות של ג'ואנה ?" שאלה ג'יזל
"אני לא יודעת אבל זה היה כל כך מבייש
איך שהוא התנהג אלי" אמרתי לה.
הגענו למכונית ונכנסנו אליה התיישבתי מול ההגה לידי ביל ומאחורה ג'ק
וג'יזל. נסענו בשקט.
לאחר חצי שעה הגענו לבית החולים ונכנסנו אליו, עלינו לקומה של וויל והלכנו
לחדרו, נכנסנו אליו הוא ישן וטום קרא איזה מגזין.
"טום מה קורה בנאדם ?" שאל ג'ק "מלא זמן לא ראיתי
אותך" אמר טום וקם אליו "טוב אני אלך, ביל אתה ישן כאן או בבית ?"
שאל "אין לי מושג, אני אדבר איתך כבר" אמר ביל "בסדר, ביי
כולם" אמר ויצא מין החדר.
הרמתי את וויל בעדינות הוא התעורר וחייך אלי "הוא גדל" אמר ג'ק
"כן" אמרתי "אפשר להחזיק אותו ?" שאלה ג'יזל "כן
בטח" אמרתי והבאתי אותו אליה.
אחות אחת נכנסה לחדר "יש כאן שתי נשים שאומרות שהן קרובות משפחה
להכניס אותן ?" שאלה "כן" אמרתי.
סבתי וג'ולייט נכנסנו, הן התיישבנו ודיברנו על כול מיני דברים עד שהרופא
המטפל בוויל נכנס "ג'יני קולין אני צריך שתבואי לחתום על מסמכי השחרור של
וויל" אמר "היום אפשר לקחת אותו הביתה ?" שאלתי "כן הוא בסדר
גמור" אמר.
לאחר שחתמתי על טופסי השחרור הלבשתי את וויל בבגדים שלו שהבאתי מהבית
וכולנו יצאנו מין החדר.
"ביל מה עם אנה ?" שאלתי "בואי נלך להגיד לה שלום" אמר
"סבתא אתם יכולים לחזור כבר הביתה אנחנו נגיע עוד מעט" אמרתי.
"בסדר חמודה, תשמרו על עצמכם" אמרה ונתנה לי נשיקה על הלחי.
הלכנו לחדרה של אנה "אתם הולכים ?" שאלה "כן" עניתי.
"היה נחמד להכיר אתכם" אמרה החיוך "אל תדאגי אנחנו נבוא
לבקר" אמר ביל בחיוך "אוקי" חייכה.
"להתראות אנה" אמרתי וחיבקתי אותה.
לאחר מכן יצאנו מין החדר והבית חולים ישר אל המכונית "אין לך כיסא
בשביל וויל ?" שאל "יש אבל הוא נראה לי מפורק כבר, הוא היה במכונית של
אמא שלי" אמרתי.
"אתה תנהג אני אשב איתו מאחורה" אמרתי "אין לי בעיה"
השיב ונכנסנו אל המכונית, הוא התחיל לנהוג "אתה רוצה לישון אצלי ?"
שאלתי אני לא יודע עד כמה כדי, הרי כל הדודות שלך שם וגם ג'ק, תהיה איתם" אמר
"אני מתעקשת" אמרתי לו.
"את תמיד מצליחה לשכנע אותי" אמר בחיוך, חייכתי בחזרה.
הגענו הביתה ונכנסנו אליו כולם ישבו לאכול ארוחת ערב "אתם רוצים לאכול
?" שאלה סבתי הסתכלתי על ביל, הוא הנהן לשלילה "לא תודה סבתא"
אמרתי.
עלינו לחדרי ונכנסנו אליו "אני מתה לישון" אמרתי "כן, גם
אני" אמר ביל "בוא נלך לישון" אמרתי בחיוך "אפשר שוויל ישן
איתנו ?" שאלתי "כן, למה לא ?" אמר.
הורדתי את בגדי ונשארתי עם חזיה ותחתונים "ג'ן-ג'ן את יודעת שהגוף שלך
לא השתנה בכלל ?" שאל "בטח" גיחכתי.
הלכתי לארון ופתחתי אותו, הורדתי את החזייה ושמתי חולצה גדולה עלי, נכנסתי
אל המיטה ביל כבר היה בפנים.
נצמדתי לביל וקירבתי אלי את וויל "אני אוהב אותך" שמעתי את קולו
של ביל "גם אני אותך" אמרתי, עצמתי את עיניי ונרדמתי לשינה ארוכה
ונעימה.
מצטערת על העיכוב הגדול,
אני מקווה שזה לא יקרא יותר.
מקווה שנהנתן (:
יובלי 3 >
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
