Normal
0
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}
"חברים, יש מישהי בחייכם
?" שאל המנחה "בוודאי שיש, יש אפילו הרבה מישהי" אמר טום בחיוך
"כן" אמר ביל מתעלם מדבריו של טום האולפן קפא לכמה שניות.
"ביל שמעתי נכון ?" שאל המנחה "כן, יש לי חברה כבר יותר
משנה" חייך ביל "סקופ לא נורמאלי רק אצלנו, לביל קאוליץ יש חברה, קהל
הייתם מאמינים ?" שאל המנחה וקריאות רבות נשמעו באולפן.
"יש משהו שתוכל לספר לנו עליה ?" שאל "היא כוסית חבל על
הזמן" צחק טום "הוא כל כך דביל לפעמים" אמרתי לסאלי.
"ג'יני את באמת כוסית חבל על הזמן" אמרה בחיוך
והמשיכה להסתכל על הטלוויזיה בציפייה.
"היא מדהימה" חייך ביל "איך הכרתם ?" שאל המנחה "לפני שנה שעשינו קליפ
בקליפורניה" אמר ביל "ואיפה היא גרה ?" שאל "אצלי" אמר
ביל בחיוך.
"אני כל כך יודעת שזה יביא רק צרות" אמרתי "למה ? הוא בסך
הכל אמר שאת גרה אצלו" אמרה סאלי "אוו, בהצלחה לכם" אמרה סאלי
בחיוך רחב "תודה סאלי" חייכתי אליה חיוך ציני.
"טוקיו הוטל תודה רבה שבאתם לכאן, עכשיו קבלו בבקשה את שף קנצביץ
הגדול" אמר המנחה, כיביתי את הטלוויזיה.
"טוב אני אלך הביתה, יש מלא שיעורים" אמרה סאלי "בסדר"
אמרתי, היא לקחה את התיק שלה וליוויתי אותה עד הדלת "ביי ביי" אמרתי
ונפנפתי עם ידו של וויל לשלום.
סגרתי את הדלת אחריה "ווילי מה אתה רוצה לעשות עכשיו ?" שאלתי
הוא הסתכל עלי ושם את ידיו על פני "אני אצלם אותך, אין לי כמעט תמונות שלך
מהחודש הרביעי" המשכתי לדבר אליו.
שמתי אותו על הרצפה והלכתי להביא את המצלמה, שחזרתי הוא החזיק צעצוע שהיה
קרוב אליו, התחלתי לצלם אותו בקלואוז-אפים.
כעבור עשר דקות, הוצאתי את השיעורים במתמטיקה, התחלתי להכין אותם ואת שאר
השיעורים במקצועות השונים.
וויל החל לבכות לפתע "ווילי מה קרה קטן ?" שאלתי והרמתי אותו הוא
הסתכל על שדיי חייכתי אליו והנקתי אותו, לאחר שסיים הוא התכרבל בין ידי.
"אני אוהבת אותך ווילי, אני מבטיחה לך שיהיו לך חיים מדהימים"
לחשתי לו וליטפתי את ראשו בעדינות.
הדלת נפתחה ביל נכנס ראשון ואחריו טום "שלום" אמר ביל.
"היי בילי" אמרתי ונתתי לו נשיקה על השפתיים "ג'ן-ג'ן ראית
איך וויל נרדם ?" שאל ביל "כן, אחרי שהוא ינק הוא התכרבל על הידיים שלי
ונרדם" חייכתי.
"איך היה לכם ?" שאלתי "מצוין, הכל הלך חלק" אמר טום
"את ראית ?" שאל ביל "בטח שראיתי, אבל ביל מאיפה הבאתי שאנחנו שנה
ביחד ?" שאלתי.
"הכרתי אותך לפני שנה ומשהו, לא הפסקתי לאהוב אותך ואנחנו עכשיו
ביחד" הסביר ביל "אני לא הבנתי מילה" אמר טום.
"לא משנה" אמר ביל והתיישב על הספה "אתם רעבים ?"
שאלתי "כן, ידעתי שתכיני לנו משהו" אמר טום בחיוך "האמת שלא הכנתי
אוכל, הכנתי שיעורים אבל אני עכשיו אכין" אמרתי ושמתי את וויל על ידיו של
ביל.
"אז אני יכול להעתיק ?" שאל טום "אין לי בעיה" אמרתי
והלכתי למטבח "אני שם את וויל למעלה ובא לעזור לך" אמר ביל ועלה למעלה.
"אז מה טום, אני כוסית חבל על הזמן ?" שאלתי בגיחוך בזמן שחתכתי
את הירקות לסלט "יש דרך אחרת לכנות אותך ?" שאל ברמת גבה.
"אני הייתי מציע ג'יני או משהו בסגנון" אמר ביל בזמן שירד
במדרגות.
"אבל זה לא מקורי" אמר טום "אבל אתה לא יכול לקרוא לי כל
הזמן 'כוסית שחבל על הזמן' זה יותר מידי ארוך" צחקקתי "טוב, נכנעתי אני
אקרא לך ג'יני" אמר ולקח מלפפון מהסלט.
סיימתי להכין את האוכל והתיישבנו מול השולחן "תגידו מה הייתם עושים
בלעדי ?" שאלתי "מזמינים פיצה?" שאל ביל "אני הייתי הולך על
איזה המבורגר גדול" אמר טום.
יום עבר, הבוקר הגיע, התעוררתי למשמע קול הבכי של וויל, הרמתי אותו בעדינות
והנקתי אותו, ביל התעורר גם הוא.
"מיום ליום השעות שינה שלי גדלות" אמר והתיישב על המיטה מתמתח
"למה ?" גיחתי "כי אנחנו הולכים לישון גג באחת עשרה ומתעוררים בשש
וחצי שבע ופעם הייתי הולך לישון בארבע ומתעורר בשבע וחצי" אמר.
חייכתי אליו, וויל סיים לינוק "אני הולכת לקלח אותו" אמרתי וקמתי
מהמיטה "חכי לי אני גם רוצה" אמר וקם במהירות מין המיטה.
קילחנו אותו והלבשתי אותו בבגדים חמים, ביל הלך לחלון ובהה שם כמה דקות
ארוכות "אנחנו בצרות" אמר ביל "מה קרה ?" שאלתי "קבוצה
ענקית של פפראצי נמצאים מתחת לבית" אמר ביל.
"זה הכל באשמת, אתה אמרת שאני גרה אצלך" אמרתי בחיוך "נו
באמת ג'ן-ג'ן זה לא מוסיף לנו, הרי גם את נדפקת" חייך.
"טוב אז אולי לא נלך לבית ספר היום ?" שאלתי "יש לי מבחן
באנגלית" אמר ביל "טוב אז אני אשאר בבית לבד" אמרתי.
"לא, אני לא משאיר אותך לבד, אנחנו נצטרך ללכת לבית ספר" אמר ביל
"איך נלך בלי שהם יראו את וויל ?" שאלתי.
"מה הבעיה ? המכונית חונה בתוך החצר מתחת לסככה עם שער, אנחנו לא נצא
מהדלת הראשית אלא מהדלת צד ואז הם לא יראו אותנו" חייך ביל "מתוחכם
אתה" אמרתי בחיוך, הוא נתן לי נשיקה על השפתיים והחל להתלבש, כך גם אני
עשיתי.
סיימתי לפניו וירדתי עם התיק בל הבית ספר ו-וויל למטה "ווילי היום
אנחנו הולכים שוב לפעוטון" אמרתי לו והושבתי אותו על השיש.
"למה את מדברת אל וויל, הוא במילא לא מבין אותך" אמר טום
"תתפלא אבל הוא מבין מצוין, אתה יכול להחזיק אותו שנייה ?" שאלתי "כן"
אמר.
הרתחתי מים והרמתי את וויל על ידי "טום אתה נוסע איתנו ?" שאל
ביל כאשר ירד במדרגות "אין לי בעיה, אבל אני נוהג" חייך
"בסדר" אמר ביל והתיישב על האי (משטח שיש במטבח שלא מחובר לשום מקום).
התיישבתי לידו ושמתי את וויל על האי עצמו "ג'יני מה את רוצה לשתות
?" שאל "קפה" אמרתי "אני גם" אמר ביל "לא שאלתי
אותך, אני מכין רק לג'יני" אמר.
"איזה מניאק אתה" אמר ביל "תזכור" המשיך "אתה לא
מכין ארוחות, ג'יני כן, ככה שאני חייב לג'יני ולא לך" אמר טום.
בסופו של דבר טום הכין גם לביל, שתינו בשקט "שבע וחצי אנחנו נאחר לבית
ספר" אמרתי וקמתי מהאי, ביל הרים את וויל וכל אחד לקח את תיק הבית ספר שלו.
יצאנו מהדלת שהייתה בצד הבית ליד המכונית "תשבו מאחורה, החלונות
שחורים, ככה לא יראו את וויל" אמר טום והתיישב מול ההגה.
חגרתי את וויל בסל-קל וגם את עצמי "מוכנים ?" שאל טום הוא לא
חיכה לתשובה והניע את המנוע "ג'יני אני צריך את הצעיף שלך" אמר ביל
במהירות.
הבאתי לו את הצעיף השחור ששמתי על עצמי בבוקר והוא כיסה את וויל, יצאנו
משטח הבית כאשר מלא צלמים מנסים להוציא תמונה.
"ביל פעם הבאה אני מעדיפה שנביא לאחד העיתונים תמונה והם יעזבו אותנו
בשקט" אמרתי "תאמיני לי שזה כל כך לא עובד, הם רק מנסים לתפוס עוד
תמונות" אמר ביל.
הגענו לפעוטון, נכנסתי בזריזות עם וויל על ידי, הבאתי אותו למטפלת הראשונה
שראיתי ויצאתי החוצה במהירות ישר אל תוך המכונית.
"אוקי, עכשיו אפשר לנסוע לבית ספר" אמרתי וחגרתי את עצמי, הגענו
לבית ספר כעבור כרבע שעה.
"השעה שמונה ורבע, יש לי ולג'יני ביולוגיה" אמר ביל כאשר נכנסנו
בשער הבית ספר "תיהנו, אני מבריז, אין לי כוח למגמות על הבוקר" אמר טום
והלך למקום אחר.
"ג'ן-ג'ן מוכנה ?" שאל ביל, עמדנו מול הדלת "כן"
אמרתי, ביל פתח את הדלת ונכנס לכיתה כשאני מאחוריו "למה האיחור ?" שאלה
המורה "פספסנו את האוטובוס" אמר ביל.
"כל הכיתה יודעת שאתה לא נוסע באוטובוס כבר שנים, מה הסיבה האמיתית
?" שאל "אפשר להגיד לך אחר כך ?" שאלתי "בסדר, עכשיו תשבו
מהר, אתם קוטעים לי את רצף השיעור" אמר.
התיישבנו אחד ליד השני "מה נגיד לו ?" שאל ביל בשקט "אני
אדבר עם היועצת והיא תביא לי אישור, אל תדאג" אמרתי, הוא חייך אלי והחל
להעתיק מן הלוח.
השעתיים נגמרו המורה ניגש אלי ואל ביל "מה הסיבה ?" שאל "זה
די אישי, אם אני אביא לך אישור מהיועצת זה יהיה בסדר ?" שאלתי "עזבי,
אני אמחק לכם את האיחור אבל להבא תנסו להגיע בזמן" אמר ויצא מהכיתה.
"את באה לקפיטריה? אני מת מרעב" אמר "כן בטח" חייכתי,
הוא שילב את ידו בשלי ויצאנו לחצר.
"ביל אתה ממש שקרן, אין סיכוי שאתה איתה שנה" עצרה אותנו מרי-אן
"יש בימינו טכנולוגיה מאוד מתקדמת שמאפשרת לך לדבר עם אנשים מכל העולם"
אמר ביל בציניות.
"אז אני לא מבינה למה היא בכלל איתך, אתה שכבת איתי כמה פעמים בחופש
הגדול" אמרה היא בשקט עם חיוך ממזרי על פניה.
"גם אני שכבתי עם בנים במהלך השנה הזאת, זאת הייתה מערכת יחסים פתוחה
בגלל שלא גרנו באותו מדינה" אמרתי, לפתע טום נעמד לידינו "טומי נכון
שאני באה אליך היום ?" שאלה מרי-אן החיוך חרמני ונצמדה לטום.
"לא, יש לי תוכניות אחרות" אמר טום "אבל הבטחת לי"
אמרה בכעס "אם את כל כך נואשת לזיון תלכי לעמוד בצומת" אמר טום בחיוך,
היא הסתכלה עליו בהלם וברחה מהמקום.
"ג'יני את שכבת עם בנים בשנה הזאת ?" שאל ביל בשקט והסתכל לתוך
עיניי "איך יכולתי ? הייתי בהריון מטומטם" לחשתי לו "אהה,
אופס" חייך.
התיישבנו בשולחן "מה את רוצה לאכול ?" שאל "לא יודעת, תביא
לי כבר משהו" אמרתי והוצאתי ספר שלקחתי מספריית בית הספר יום קודם.
"הי ג'יני" שמעתי אל קולה לשל סאלי "היי" אמרתי לה
"מה קורה ?" שאלה "בסדר גמור חוץ מהמיליון צלמים עמדו מתחת לבית
בבוקר" אמרתי "לא נורא אתם תתגברו גם על זה" אמרה בחיוך.
ביל חזר והתיישב, "הבאתי לך טוסט" אמר ביל והחל לאכול את הטוסט
שלו "תודה" חייכתי.
היום עבר בלי שום תקלות או בעיות, כך גם כך השבוע.
"אני רואה שאת מסתדרים מצוין והפפראצי עוד לא ראו את וויל" אמר
דיויד, היום היה יום חמישי אחר הצהריים, החלטנו שאנחנו נלך להסתובב בקניון בכדי
לקנות לוויל בגדים חדשים ויותר חמים.
"אתה בטוח לא רוצה שאני אביא לך מאבטחים ?" שאל דיויד "כן,
הכל שקט, אף אחד לא יזהה אותנו, מקסימום אני אתקשר לזאקי והוא יבוא לאסוף
אותנו" אמר ביל "תהנו" אמר דיויד.
יצאנו מהבית, שלובי זרועות, וויל עם כובע שחור על ראשו שמכסה גם את אוזנו
מסתכל על הרחוב בחיוך.
"אני מציע ללכת מהר, מתחיל להיות לי קר" אמר ביל
"אוקי" אמרתי, התחלנו ללכת בקצב קצת יותר גבוה, הגענו לקניון כעבור רבע
שעה.
הקניון היה כמעט וריק, רוב האנשים שהיו שם היו בגילאי עשרים ומעלה, הנערים
בגילו היו באים לקניון רק בשעות הערב המאוחרות.
נכנסנו לחנות התינוקות הראשונה "מה המידה של וויל ?" שאל
"תחפש לגילאי ארבע וחמישה חודשים" אמרתי "בסדר" אמר והלך לצד
כלשהו של החנות.
ראיתי כמה כובעי צמר יפה, לקחתי אותם על ידי, הלכתי אל עבר ביל שהחל להעמיס
בסלסילה מלאה בגדים ממש יפים.
לאחר שהות של חצי שעה בחנות יצאנו ממנה עמוסי שקיות "בואי נלך לקנות
לו גם צעצועים, את בקושי הבאת לו" אמר "אין לי בעיה" אמרתי כך גם
נכנסנו לכמה חנויות צעצועים.
עברנו ליד חנויות בגדים, בהן עצרתי והסתכלתי לכמה שניות "את לא רוצה
לקנות משהו לעצמך ?" שאל ביל "לא, אין לי כסף" אמרתי "ג'ן-ג'ן
מה שאת רוצה אני אקנה לך" אמר ביל.
"אבל לא נעים לי" אמרתי "נו באמת" אמר, בדיוק עצרתי
ליד חנות בגדים כלשהי והסתכלתי על ג'ינס שהיה בתצוגה "מה המידה שלך ?"
שאל ביל "שלושים ושש או שבע, למה ?" שאלתי.
הוא נכנס לחנות וכעבור שתי דקות הוא יצר עם שקית "מתנה ממני"
חייך "תודה ביל" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה על השפתיים.
"את רוצה לשבת בבית קפה ?" שאל "כן, אני אשמח, וויל נהיה
קצת מכביד" אמרתי.
נכנסנו לבית קפה מלא וביל ביקש שולחן צדדי, המלצרית הובילה אותנו אל שולחן
צדדי והתיישבנו בו, ביל הוריד את הכובע וסידר את שערו.
המלצרית ניגשה אלינו "מה תרצו להזמין ?" שאלה "תה
ירוק" השבתי "אני רוצה נס קפה" אמר ביל "עוד דקה מגיע"
אמרה המלצרית והלכה מין המקום.
"שלום לכם" שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי באיטיות, מולנו התגלתה
מרי-אן בליווי צמוד של שלוש בנות.
"מה אני רואה כאן ?" שאלה החיוך "היי מרי-אן" אמר ביל
בחיוך מזויף "שלום בילי" אמרה "היי ג'יני" המשיכה לומר
בזלזול.
"מה אתם עושים פה ?" שאלה "את יודעת, זה קניון, בקניון לרוב
קונים דברים אני חושבת" חייכתי אליה "אבל למה יש לך תינוק ביד ?"
שאלה באי הבנה.
"אני עושה עליו בייביסיטר, זה כסף ממש טוב, כדי גם לך לנסות"
אמרתי לה במהירות "אני לא צריכה לשמור על תינוקות בשביל שיהיה לי כסף
טוב" אמרה.
"את קצת מפריעה, אנחנו נשמח שאת והחברות שלך תלכו מכאן" אמר ביל
"תיהנו לכם בקניון עם הבייביסיטר שלכם" אמרה, הסתובבה והחלה ללכת לכיוון
היציאה עד שכבר לא ראיתי אותה בעיניי נשמתי לרווחה.
"פאק זה היה קרוב" אמרתי "יותר מידי קרוב" השיב ביל
"בוא נלך הביתה וכדי שנזמין מונית, לא בא לי לפגוש אותן כאן שוב" אמרתי
"בסדר" השיב ביל, הוא שילם למצרית והלכנו במהירות ליציאה מהקניון, תפסנו
מונית וכעבור דקות אחדות הגענו הביתה.
"מרי-אן, אני ראיתי כמה שקיות של חנות בגדים לתינוקות" אמרה אחת
מחברותיה "כן, גם אני שמתי לך לזה, אני לא עיוורת" אמרה בזלזול.
"מה את מתכוונת לעשות ?" שאלה אחרת "אתם תראו" חייכה
אליהן, היא נכנסה שוב לבית הקפה, עומדת במקום קרוב אליהם, היא הוציאה את הפלאפון
המשוכלל שלה, מצלמת כמה תמונות שלהם כאשר רואים את התינוק בבירור, היא חייכה לעצמה
ויצאה מבית הקפה.
"תמצאו לי את כל המספרים של כל העיתונים הכי נחשבים בגרמניה ואחר כך
תשאלו אותם כמה הם מוכנים לתת על תמונה של ביל, החברה שלו והתינוק שלהם" אמרה
לחברותיה, בזמן שהן התיישבנו בבית קפה בקצה השני של הקניון.
הבנות דיברו כמה דקות בזמן שמרי-אן שותה באיטיות קפה וקוראת עיתון.
"מי מציע את המחיר הכי גבוה ?" שאלה מרי-אן, הבנות דיברו ביניהן
"העיתון __ הציע את הסכום הגבוה ביותר" אמרה אחת
הבנות.
"תודה לך" אמרה "איפה המקום ?" שאלה מרי-אן
"בבניינים שמעל הקניון" השיבה, מרי-אן חברותיה עלו למשרדים ששכנו מעל
הקניון "שלום קבעתי פגישה" אמרה.
"מה השם ?" שאלה המזכירה "מרי-אן" השיבה "תכנסי
לחדר מספר מאה ואחת, הגעת בדיוק בזמן" אמרה המזכירה.
הבנות הלכו לכיוון החדר "תישארו בחוץ" אמרה ונכנסה "ממה
שהבנתי יש לך תמונות בלעדיות של ביל קאוליץ, עם החברה שלו ותינוק" אמר האיש.
"כן" חייכה "אני מוכן לשלם את הסכום שאמרתי לך בטלפון בתנאי
שתראי לי קודם את התמונה" אמר "בבקשה" השיבה, היא הראתה לו את
התמונה.
"אני מוכן לעסקה" הודיע "אני מוכנה רק עם תביא לי עכשיו צ'ק
עם כל הכסף" אמרה בחיוך "בסדר" אמר האיש, הוא הוציא את פנקס הצ'קים
שלו כותב במהירות צ'ק ומביא אותו לידיה של הנערה.
"תודה" חייכה היא, הוא מצידו לקת את הפלאפון שלה, מחבר אותו לכבל
USB שצצץ משום מקום ומעביר את התמונות יש אל תוך המחשב.
"נפלא לעשות איתך עסקים" אמר האיש "אין בעד מה" חייכה
מרי-אן "התמונה תתפרסם מחר" אמר האיש "מצוין, תפרסמו כמה שיותר מהר" אמר בחיוך ויצאה מהחדר.
"עשית את זה ?" שאלה אחת בחברותיה "כן"
ענתה בחיוך מרוצה.
"היא כל כך הולכת לסבול" אמרה לעצמה בסיפוק "אף אחת לא תיקח
לי את ביל קאוליץ" אמרה לעצמה.
שלום לכן בנות,
כתבתי לכן פרק ממש ארוך.
די התאכזבתי מכמות התגובות בפרק הקודם,
אתן תוכלו להעלות על עצמכן בתגובות?
אני באמת מצפה שכך..
מקווה שנהנתן (:
אוהבת,
יובלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
