התמודדות - פאנפיק על טוקיו הוטל

"ביל אתה עוד תחנוק אותו!" קרא טום "אני לא רוצה לדעת מה אתה היית עושה לילדים שלך! מלמד אותם איך להזדיין עם בחורות ולשחק עם הזין" אמרתי לו בזמן ששמתי את ידי על אוזניו של וויל.

"ביל, אנחנו סיכמנו שלא מדברים על דברים כאלה ליד וויל" אמרה "אבל סתמתי לו את האוזניים" אמרתי לה "אתה לומד מהר" חייכה.

שאר הזמן עבר במשחקים עם וויל וג'יני, טום הסתכל עלי כמה וכמה פעמים כשהוא מביט בי במין מבט של 'אני מאוחז ממך'.

"אז מה טומי ? פעם ראשונה שאני לא אהיה איתך בחדר" אמרתי לו בחיוך לאחר שדויד חילק את המפתחות לחדרים, ג'יני, וויל ואני באותו בחדר כמובן.

"אתה לא מבין כמה שאני מחכה לזה" חייך "אתה רע, ואני עוד באתי להציע שתבוא אלינו לחדר ונישן כולנו ביחד" אמרתי לו "טוב, אבל בתנאי אחד" אמר טום "מה התנאי?" שאלתי "שאני ישן עם ג'יני על המיטה ואתה על הספה על וויל" חייך.

"הייתי מת" אמרתי לו "צחקתי איתך בנאדם" אמר טום ודחף אותי קלות "בילי אתה בא איתי לחדר אוכל ? וויל רעב" אמרה ג'יני.

"אני בא, טום רוצה לבוא ?" שאלתי "שאני אפספס הזדמנות לאכול ?! היית מת" אמר בחיוך, הנחתי את ידי על מותניה של ג'יני "את יודעת מה שכחתי להגיד לך היום ?" שאלתי אותה "לא" אמרה.

"שחכתי להגיד לך כמה שאני אוהב אותך" חייכתי "גם אני אוהבת אותך" אמרה בחיוך ונשקה לי על השפתיים.

"אתם כל קיטשים" אמר טום בזלזול "היית מת שתהיה לך מישהי כמוני" חייכה ג'יני "טוב בסדר, את צודקת, אבל רק כמוך, כי אני חושב שאת בין היחידות שנראית אפילו יותר טוב אחרי לידה" אמר טום ולקח ממנה את וויל.

נכנסנו אל חדר האוכל, איזו אחת שעמדה בכניסה שאלה על המספרי חדרים שלנו.

נכנסנו אל החדר אוכל, תפסנו שולחן, ג'יני נשארה עם וויל בזמן שטום ואני הלכנו להביא לעצמנו אוכל.

"ג'ן את לא רעבה ?" שאלתי  "לא" השיבה "הבאתי לוויל אוכל" חייכתי אליה "מצוין" אמרה והתחילה להאכיל אותו.

השעה היית חמש אחר הצהריים, היינו כבר באולם מתכוננים להופעה הראשונה בסיבוב, צוות הבמה עבד מהר והתרוצץ ממקום למקום.

ג'יני ו-וויל היו בחדר שלנו בטח רואים טלוויזיה בינתיים שאנו התחלנו לנגן שירים למיניהם חזרה גנרלי כפי שעשינו פעמים רבות.

לאחר שסיימנו אותה חזרנו לחדרינו וויל ישן לו בידה של ג'יני, התיישבתי לידה "אז איך הסיבוב הופעות עד עכשיו ?" שאלתי "ביל, זאת ההופעה הראשונה שלכם, יצאנו אתמול בערב" אמרה לי בחיוך, גיחכתי לעצמי.

"ג'יני, תעני בכנות, את חושבת שתצלחי לשרוד איתנו חצי שנה ?" שאל טום "לא נראה לי שיש סיבה שלא" השיבה.

האולם התחיל להתמלא באנשים דיויד אמר שעוד שעתיים אנחנו עולים לבמה, זה הקטע שהכי מעצבן אותי, אתה נמצא באולם ארבע-חמש שעות לפני ההופעה אחר כך יש עוד חצי שעה עד שעה של איזה להקה שתחמם את הקהל מה שנראה ורק אחרי כל זה אנחנו עולים.

בזמן הזה אי אפשר לדבר עם טום, הוא לחוץ כמו איזה טמפון גיאורג תמיד במחשב וגוסטב תמיד אבל תמיד קורה ספר, מזל שהשנה ג'יני ו-וויל איתנו, אני הייתי מתפגר עם לא.

שמתי לב שוויל פתח את עיניו "ווילי קטן" קראתי ולקחתי אותו מג'יני שפתרה סודוקו או משהו בסגנון.

וויל הביט אלי וחייך חיוך גדול "רוצה ללכת לראות את הקהל ?" שאלתי אותו "אני רוצה לבוא" אמרה ג'יני וקמה מהספה, ושמה את ידה על גבי התחתון, היא חייכה לוויל והוא אליה בחזרה.

זאת פעם ראשונה שהייתי בהופעה שלו, עד כמה שהערצתי אותם פעם הם אף פעם לא הגיעו להופיע בקליפורניה.

התקרבנו אל הבמה, כבר היה ניתן לשמוע את הצרחותיהם של המעריצות, הצצנו מהבמה אל הקהל, היו שם מלאה אנשים, האולם היה מפוצץ, בחיים שלי לא ראיתי כמות כזו של אנשים צפופים אחד לשני רק בכדי לראות להקה.

ביל הביט בקהל בחיוך רחב, וויל הסתכל עליהם במבט מוזר אני חושבת שהוא התפעל מכמות האנשים שהייתה שם "ביל עוד חמש דקות אתם עולים" אמר דיויד "דיויד אנחנו יכולים להישאר כאן, אני רוצה לראות את ההופעה" אמרתי "כן בטח" אמר.

חמש הדקות עברו במהירות, טום, גיאורג וגוסטב היו כבר על הבמה, כל אחד ממוקם במקומו, רק ביל חסר.

המקום היה דומם בדיוק לשנייה וחצי, מיד לאחר מכן גל צרחות הגיע לאחר שהבנים התחילו לנגן, אחרי כמה שניות ארוכות ביל התחיל לשיר מאחורי הקלעים, הצרחות רק התחזקו.

ביל יצא רק כשהתחיל הפזמון, לא לפני שחייך אלי ואל וויל.

וויל הביט על ביל בהערצה "אז מה ווילי ? איך אבא?" שאלתי אותו הוא רק הזיז את רגליו וידיו במהירות וחייך.

הצלם התקרב אלי "ג'יני איך וויל מגיב להכל?" שאל "כמו שאתה רואה הוא לא מפסיק לזוז" חייכתי.

עברו כמה שירים, שמתי את וויל על הרצפה, הוא נהיה מעט מכביד, ראיתי כיסא בודד במרחק של עשרה מטרים ממני לכל היותר, הלכתי לכיוונו וגררתי אותו לאותו מקום שעמדתי.

הסתכלי מסביבי לראות איפה וויל, הבטתי פעמים רבות לכל כיוון אפשרי "דיויד אני לא מוצאת את וויל" קראתי בלחץ.

הייתי באטרף, בינתיים השירים עברו מצוין הקהל שיתף פעולה כמו שחשבתי, הייתי באמצע שורה בשיר כשלפתע שמתי לב למשהו קטן יחסית זז על הבמה.

המשכתי לשיר והלכתי לכיוון גוסטב, הראתי לו עם עיני את הדבר שזז על הבמה, הוא הביט גם הוא כמה שניות "זה וויל" קרא בקול, טום וגיאורג הפנו את מבטם אלינו המשכתי לשיר בחיוך כדי להראות להם שימשיכו כשורה.

התקרבתי אליו והרמתי אותו, השיר בדיוק נגמר חזרתי לעמוד מול הקהל "טוב כנראה שוויל החליט להשתעשע ואיך שהוא הגיע לבמה, אז נבקש מדיויד שיבוא לקחת אותו בחזרה למאחורי הקלעים" אמרתי בחיוך.

המעריצים אמרו לא אחד גדול "מצטער חבר'ה אבל צריך להמשיך בהופעה לו ?" חייכתי, הם הריעו ובדיוק דיויד הגיע ולקח אותו מידי, נשקתי לו אל הראש והמשכתי לקשקש להם במשך דקה.

"אני לא מאמין! הוא התפלח לבמה" קרא דיויד "איך אתה יודע? אני רק מקווה שביל או מישהו ישים לב אליו" אמרתי בלחץ "אין לא לאן ללכת, זה המקום היחידי" אמר, מיד לאחר מכן שמענו את קולו של ביל מדבר עם הקהל על וויל, נאנחתי בקלה.

"את רואה הכל בסדר" חייך דיויד והלך אל עבר הבמה, כעבור דקה הוא חזר עם וויל על ידו "תודה רבה" אמרתי לו, הוא חייך והלך.

"ווילי אתה שובב" אמרתי לו, הוא חייך אלי, לקחתי אותו לחדר ההמתנה, הוא תחיל לבכות, נתתי לו לינוק ממני.

כעבור שניות הוא נרדם, נשכבתי על הגב על הספה כשוויל שוכב על בטני, עצמתי את עיניי ונרדמתי.

"ג'ן-ג'ן קומי, ההופעה הסתיימה" שמעתי את קולו של וויל בעמעום, פקחתי את עיניי, וויל היה בידיו של ביל טום וגיאורג היו עם הגיטרות על הגב.

קמתי מהספה, נשענתי על ביל ויצאנו מהאולם הגדול מהכניסה האחורית שלו.

נכנסנו לתוך האוטובוס, כעבור דקות ספורות היינו כבר בכניסה למלון, הכמות של האנשים שהייתה בכניסה "איך אנחנו נכנסים ?" שאלתי "אל תדאגי" חייך ביל, הוא הצמיד אותי אליו ביד אחת וביד השנייה חיזק את אחיזתו בוויל.

דלת האוטובוס נפתחה, זאקי יצא ראשון אחריו טום, אנחנו יצאנו מיד אחרי טום כשביל עוקב אחר כל צעד שלו.

לבסוף נכנסנו למלון, עלינו לחדרנו ביל השכיב את וויל על המיטה ואילו אני הלכתי למקלחת.

יצאנו כעבר עשר דקות כשעלי יש מגבת קצרה "ג'ן שחכתי כמה יפה את" חייך ביל "שקרן" חייכתי "לא מצאתי משפט אחר להגיד לך" אמר בחיוך.

"אז אל תגיד בכלל" חייכתי אליו בחזרה הוא נתן לי נשיקה על השפתיים, במהירות היא הפכה לנשיקה מלאת תשוקה "וואו אנשים, תרגיעו קצת" נשמע קולו של טום, נעמדנו זה ליד זה במהירות "הוו היי טומי" חייכתי אליו.

"אני לא אפריע לכם אני רק רוצה להודיע לכם שאני מביא לפה מישהי אז אני לא יישן איתכם היום" אמר והלך לכיוון הדלת "אגב, תזכרו שהילד שלכם פה" חייך "אנחנו זוכרים" אמר ביל בחיוך, טום ניפניף את ידו לשלום ויצא מן החדר.

"טוב אני אלך לישון, אתה בא בילי?" שאלתי "אני רק אתקלח קודם" אמר "אוקי" השבתי, שמתי עלי חולצה ותחתונים, נכנסתי למיטה, קירבתי את וויל אלי הוא חייך מתוך שינה, חייכתי לעצמי ועצמתי את עיניי.

כנראה שנרדמתי במהירות כי לא הרגשתי את ביל כשהוא נכנס אל המיטה, רק כשהתעוררתי ראיתי אותו צמוד אלי.

קמתי מהמיטה והלכתי אל השירותים, שתפתי פנים וצחצחתי שיניים, קול הבכי של וויל החזיר אותי אל המיטה, הרמתי אותו בעדינות "בוקר טוב ווילי" אמרתי בחיוך, הוא המשיך לבכות.

הנקתי אותו ולאחר מכן קילחתי אותו בעדינות, הלבשתי אותו ושמתי אותו על ביל, הוא תפס בשערותיו בחוזקה "אח" נאנח ביל בכאב והרים את וויל ממנו "ג'ן חכי חכי, עוד יבוא תורך" אמר ביל וקם מין המיטה.

הוא הביט בי ושם את וויל על ידי, הנחתי את וויל על הרצפה והלכתי אחרי ביל.

"בוקר טוב בילי" לחשתי לאוזנו בזמן שנצמדתי אליו מאחורה וחיבקתי את מותניו, כשהוא סיים לצחצח את שיניו הוא הסתובב אלי ונשק לי על המצח.

"אני רעב" קולו שם טום נשמע מכיוון הדלת "אנחנו מתלבשים ויורדים לחדר אוכל" אמר ביל "וויל בורח לכם" אמר טום כדרך אגב "מה ?" שאלתי והלכתי לכיוונו "הוא זחל החוצה" אמר טום "אז לך תתפוס אותו" קראתי "תתפסי אותו את" אמר "טום אני לא לבושה, תעשה טובה ותתפוס אותו" קראתי בכעס.

"טוב, טוב אני הולך, תזכרי את חייבת לי" אמר בחיוך וקרץ לי "כן, כן מה שתגיד רק תתפוס אותו" אמרתי.

"צריכים לשים עין על וויל, הוא כל הזמן בורח לנו" אמרתי "אל תדאגי" אמר ביל ונתן לי נשיקה על השפתיים.

התלבשנו וירדנו אל חדר האוכל, טום ישב בשולחן גדול עם וויל, גיאורג וגוסטב, התיישבנו לידם, טום העביר לי את וויל והתחיל לאכול.

ביל קם מהשולחן וכעבור מספר דקות הביא שתי צלחות עמוסות כל טוב, הוא שם את אחת מן הצלחות מולי "בתאבון" חייך והחל לאכול.

כאשר סיימנו את האוכל התרכזנו כולנו בלובי "בגלל שאתמול הייתה ההופעה הראשונה נתתי לכם יום חופש, זה אומר שביטלתי לכם את מסיבת העיתונאים, עד שבע בערב כולם צריכים להיות כאן, תבלו" אמר דיויד "מה בא לך לעשות ?" שאלתי את ביל "בואי נלך לבריכה" הציע "בריכה זה רעיון מצוין" אמרתי בחיוך.

עלינו לחדרנו, החלפנו לבגד ים שמתי לוויל גם, ירדנו למטה לבריכה, לקחנו מעובדת אחת מגבות.

ביל קפץ קפיצת ראש למים והשפריץ עלי ועל וויל, וויל חייך "ווילי בוא תכנס" קרא ביל.

וויל הביט בי בחיוך, הבאתי אותו אל ביל, ביל הכניס את רגליו של וויל למים, וויל חייך "קר לך ?" שאל ביל בחיוך, הוא רק הביט עליו עם חיוך גדול.

"יאללה ג'ן-ג'ן תכנסי" קרא לי ביל "אבל המים קרים" אמרתי "אפילו וויל במים, תכנסי" אמר שוב "טוב, אני נכנסת" אמרתי בייאוש קל.

התיישבתי על שפת הבריכה, הכנסתי את רגלי באיטיות אל המים, לפתע הרגשתי דחיפה ונכנסתי אל תוך המים במהירות, הרמתי את ראשי, טום עמד שם וחייך, הוא היה עם בגד ים עליו וחולצה.

"טומי אתה יכול לעזור לי רגע ?" שאלתי אותו, הוא הושיט את ידו אלי, תפסתי אותה ומשכתי אותו בכל הכוח למים "ג'יני אני אהרוג אותך!" קרא טום, וויל וביל עמדו לידינו, וויל צחק וכך גם ביל, טום יצא מן הבריכה והוריד את חולצתו הרטובה וקפץ אל המים.

הלכתי אל ביל, וויל הושיט את ידיו אלי "ווילי כיף לך! נכון?" שאלתי בחיוך, ביל חיבק אותי והרים אותנו "ביל תוריד אותנו" צעקתי כאשר חיוך מתנוסס על פני ועל פניו של וויל.

טום הצטרף גם הוא לחגיגה ובשניות כולנו היינו כבר עמוק במים,הרמתי את וויל במהירות כך שלכל היותר הוא היה שנייה בתוך המים.

הוא חייך חיוך גדול, אחרי שעתיים שלמות החלטנו שמספיק ועלינו לחדרינו, התקלחנו בכדי להוציא את כל הכלור מגופינו ולאחר מכן התיישבנו מול הטלוויזיה ללא כל מעש.

"משעמם לי אנשים" אמר טום כאשר פתח את הדלת בדרמטיות מופרזת "גם לנו" אמר ביל "בואו נעשה משהו" אמר טום "כמו מה ?" שאלתי, הרמתי את וויל ושמתי אותו עלי.

"ככה יראו הימים שלנו בחצי שנה הקרובה?" שאלתי לאחר חצי שעה שבהינו במסך ששידר שירים של איזו פרחה בת 15.

"אני מקווה שלא" אמר ביל "אולי נלך עם וויל לג'מבורי ?" שאלתי בחיוך ונעמדתי "כן! אני רוצה ללכת לג'מבורי!" קרא ביל "טוב אז תביא מצלמה ונרד למטה" אמרתי.

"אתם רציניים ?" שאל טום בהרמת גבה "הכי שיש, למה ?" שאלתי "כי ג'מבורי זה לתינוקות" השיב "ומה וויל ?" שאלתי אותו "אה נכון" אמר טום.

"טוב תהנו לכם, אני הלכתי לתפוס איזה מישהי, בזמן האחרון אני לא מצליח לעשות את זה בגללכם, אז אין לכן זכות לבוא אלי בטענות" מלמל טום, "ביי טום, תהנה לדבר לעצמך" אמר ביל בחיוך ויצאנו מהחדר.

מצטערת על האיחור,

אבל - הייי לפחות לא עבר חודש

כל דבר שתרצו- מסנג'ר & מייל

[email protected]

אוהבת המון

יובלי♥