Normal
0
MicrosoftInternetExplorer4
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}
"אני מוכן לעסקה" הודיע
"אני מוכנה רק עם תביא לי עכשיו צ'ק עם כל הכסף" אמרה בחיוך
"בסדר" אמר האיש, הוא הוציא את פנקס הצ'קים שלו כותב במהירות צ'ק ומביא
אותו לידיה של הנערה.
"תודה" חייכה היא, הוא מצידו לקת את הפלאפון שלה, מחבר אותו לכבל
USB שצץ משום מקום ומעביר את התמונות יש אל תוך המחשב.
"נפלא לעשות איתך עסקים" אמר האיש "אין בעד מה" חייכה
מרי-אן ויצאה מין החדר "עשית את זה ?" שאלה אחת בחברותיה "כן"
ענתה בחיוך מרוצה.
"היא כל כך הולכת לסבול" אמרה לעצמה בסיפוק
"אף אחת לא תיקח לי את ביל קאוליץ" אמרה לעצמה.
"אז מה כבר קניתם ?" שאל טום כאשר נכנסנו הביתה "מה לא ?"
השבתי והורדתי את וויל על הרצפה ביחד עם כל השקיות שהחזקתי.
"נכון ביל הכריח אותך לקנות כל כך הרבה ?" שאל טום
"כן" חייכתי "היי, את שיתפת איתי פעולה, בכלל לא הכרחתי אותך"
ביל הגן על עצמו.
"טוב נו, אתה צודק" אמרתי והתיישבתי על הרצפה ליד וויל, הוא שכב
על ביטנו מסתכל עלי ומחייך "פעם ראיתם דבר יותר חמוד ממנו ?" שאלתי
והרמתי אותו "בוודאי שאין" אמר ביל בחיוך והתיישב גם הוא על הרצפה ומלטף
את וויל.
" וויל שינה את שניכם לגמרי" אמר טום "יכול להיות"
אמרתי "אפשר לראות מה קניתם ?" שאל טום והתיישב גם הוא על הרצפה
"כן, בטח" אמר ביל.
הוא שפך את כל הדברים על הרצפה "נו באמת ביל, אתה לפעמים כל כך חסר
שכל" אמרתי בייאוש, הוא רק חייך אלי חיוך רחב.
"וואו איזה מגניב" אמר טום והרים כובע צמר, הוא שם על וויל על
הכובע, וויל הסתכל עלי בחיוך "חתיך קטן" אמרתי ודגדגתי אותו קלות.
"מה הולך כאן ?" נשמע קול מפתח הבית "הוו, היי אמא, אני
וג'ן-ג'ן כרגע חזרנו ממסע קניות לוויל ועכשיו אנחנו מראים לטום את הכל" חייך
ביל.
"אבל למה לפזר על הרצפה ?" שאלה היא "גם אני שאלתי את אותה
השאלה" אמרתי "טוב, אז לפחות בואו נעשה את זה מסודר" השיבה.
"איך נעשה את זה מסודר ?" שאל ביל "כל בגד שאתם תראו לטום
אתם תביאו לי אותו, אני אקפל אותו ואניח על השולחן" השיבה "אהה,
נחמד" אמר ביל.
התחלנו להראות את כל הבגדים לטום וסימון "זה היה מייאש" אמר טום
לאחר שסיימנו "אתה ביקשת את זה" חייך ביל "תפסיק לחייך כבר, אני לא
מסוגל יותר לראות את החיוך שלך" אמר טום וזרק עליו כרית "זה לא היה נחמד
טום" אמר ביל "סימון, את חושבת שהם יתבגרו מתישהו?" שאלתי בייאוש
"אני לא בטוחה" השיבה בחיוך.
למחרת קמתי בשעה מאוחרת למדי, לא הייתי רגילה לקום בשעות כאלו, פקחתי את
עיניי וחקרתי את הסביבה, לא ראיתי את ביל ואת וויל בשום מקום.
קמתי מהמיטה, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, לבשתי בגדים חמים וירדתי למטה.
במטבח ישבו טום, דיויד, ביל ועליו וויל "בוקר טוב" אמרתי להם
"בוקר רע" אמר דיויד "מה קרה הפעם ?" שאלתי והתיישבתי ליד
ביל.
הוא זרק אלי את עיתון הכי פופולארי בגרמניה,העיתון הזה לרוב מדבר על החדשות
מעט על ספורט ומעט על תרבות.
"תסתכלי בדף האחרון" אמר לי דיויד הפכתי את העיתון, כותרת זעקנית
קפצה לי ישר אל העיניים 'ביל קאוליץ והתינוק המסתורי חלק א'.
"יש עוד קטעים ?" שאלתי באי הבנה "בינתיים לא, הם מתחילים
לאסוף חומר וכשיהיה להם הרבה מידע הם יפרסמו את החלק השני" השיב דיויד
"מה אנחנו צריכים לעשות ?" שאלתי "אמרתי לביל שיש לכם שתי
אפשרויות, לא לצאת מבית במשך חודש ואז כולם ישכחו מזה או לארגן מסיבת עיתונאים"
אמר.
"אני חושבת שאפשרות השנייה יותר מתאימה לנו" אמרתי "נכון
ביל ?" וידיתי "כן, זה גם מה שאני אמרתי לדיויד" השיב.
הוחלט שמסיבת העיתונאים תתקיים ביום שני ובינתיים חל עלינו איסור לצאת
מהבית, דיויד הלך לאחר מכן.
"אוץ" אמר ביל וניער את היד שלו "מה קרה ?" שאלתי
"וויל נשך אותי" אמר "אוי איזה מסכן" אמרתי וליטפתי את ראשו "ג'יני
זה באמת כואב" אמר ביל בעצב והביא לי את וויל, הוא החל לבכות, הנקתי אותו, לאחר
שסיים הוא חייך אלי.
"אני יודעת אני חווה את זה כמעט כל יום בהנקה" אמרתי לו
"אוץ" אמרו טום וביל יחד.
"אז איך אנחנו מעבירים את שלושת ימי העוצר ?" שאלתי "אפשר
לראות סרטים" אמר ביל "עדיף כחולים" חייך טום "טום,
תבין, ביל כבר לא הילד הקטן של פעם, הוא
התבגר, כדי לך לקחת ממנו דוגמא" אמרתי "רק שאמא שלי הייתה פה התלוננת
ששנינו לא בוגרים" אמר טום.
"נכון, אבל ביל בכל זאת יותר בוגר ממך" אמרתי בחיוך "שיהיה,
לי נוח ככה" חייך.
על דלת הכניסה נשמעה דפיקה "ביל לך תפתח" אמר טום "לא יותר
פשוט לצעוק פתוח ?" שאל בזמן שהלך אל עבר הדלת "לך תדע מי יעמוד
שם" אמר טום בחיוך.
ביל פתח את הדלת, גיאורג וגוסטב עמדו שם "היי" אמר ביל ונתן להם
להיכנס אל תוך הבית "מה קורה ?" שאל גוסטב "אנחנו בעוצר עד יום
שני" אמר ביל.
הם התיישבנו על הספה "ג'יני אפשר להחזיק את וויל ?" שאל גיאורג
"כן בטח" אמרתי והבאתי לו את וויל
הוא הרים אותו למעלה והוריד במשך כמה פעמים "גיאורג אני מציעה.."
התחלתי לומר את וויל הקדים אותי, הוא פלט על כל חולצתו של גיאורג ולאחר מכן חייך
חיוך קטן.
"איכס, ג'יני תיקחי אותו ממני, הוא הרס לי את השיער" אמר בלחץ
והרחיק את וויל ממנו "אני הזהרתי אותך" אמרתי.
ביל טום וגיאורג התחילו לצחוק לאחר כמה שניות ארוכות שהתאפקו "זה לא
מצחיק! זה פשוט דוחה" אמר גיאורג.
"תעלה למעלה, תתקלח ותיקח חולצה מביל או טום" אמרתי לו, הוא עלה
למעלה בסופו של דבר.
"יופי ווילי תמשיך ככה" אמר טום וליטף את ראשו "טום, העיקר
אתה צוחק עלי על זה שאני מדברת עם וויל" אמרתי לו בכעס.
"ווילי אל תקשיב לדביל הזה" אמרתי וליטפתי את ראשו "בסדר
?" שאלתי הוא חייך "ג'יני תהיה בריאה" צחקק טום.
"אני לא יודעת מה אני אעשה איתך באותו בית בלי יכולת לצאת אפילו לטיול
מסכן" נאנחתי "אל תדאגי, אני אעזור לך להעביר את הזמן" ביל חייך
חיוך שובב.
"ביל אני לא מתכוונת לשכב איתך" אמרתי "למה? אתם הרי
ביחד" אמר טום " אני לא מרגישה מוכנה" אמרתי.
"ג'יני באמת שהפעם אני לא מבין אותך, אתם שנה לא ראיתם אחד את השני,
אני חושב שאם זה היה קורה לי הייתי מתנפל על החברה שלי על השנייה הראשונה"
אמר גוסטב.
"זה מסובך מידי להסביר, אני לא חושבת שזה נכון לשכב בזמן הקרוב"
אמרתי, ביל עלה למעלה באיטיות, טום נעץ בי מבטים.
"נו באמת טום, אני אומרת לכם את האמת, לא מרגיש לי נכון לעשות את זה
עכשיו" אמרתי בשקט "אבל חשבת אולי מה הוא חושב, הוא שנה שלמה חי בציפייה
לראות אותך" אמר טום.
"אני חושב שהיה יותר נחמד אם היית אומרת את זה בפורום בלעדיו, זה לא
נעים לשמוע את זה מחברה שלך" אמר גוסטב "אוף, אני ממש מטומטמת"
אמרתי, השפלתי את ראשי וליטפתי את וויל.
הוא הביט עלי במין מבט מנחם שכזה, הוא תמיד מבין כל מה שאני מרגישה, למרות
שבזמן האחרון הוא כמעט וכל הזמן רוצה להיות על ביל.
אני חושבת שהצורך הזה הגיע בגלל שהוא לא היה איתנו בשלושת חודשיו הראשונים
של חיו.
"ג'יני את לא מטומטמת את רק חסרת טאקט" חייך גוסטב "עכשיו
לכי תעלי למעלה לביל, אנחנו נשמור על וויל" אמר טום "בזהירות שלא יפלוט
עליכם" גיחכתי
"אל תדאגי, אנחנו קצת יותר חכמים מגיאורג" אמר טום בחיוך, עליתי
למעלה, נכנסתי בצעדים זעירים לחדרו של ביל שהפך גם לשלי בשל הנסיבות בזמן האחרון.
ביל נמצא שוכב על גבו על המיטה ועיניו נשואות לתקרה, התיישבתי לידו וליטפתי
את ראשו בעדינות "אני לא התכוונתי" אמרתי לו.
"לפי מה שאני רואה את דווקא מאוד התכוונת, את כאן רק בגלל שאין לך
מקום לגור" השיב ביל בזלזול.
"אם לא הייתי מרגישה מה שאני מרגישה אליך לא הייתי גרה פה, אולי גג
בסביבות היומיים וחוזרת בחזרה לקליפורניה" אמרתי.
"באמת ?, אני דווקא די בטוח שאתם כאן בשביל מקום לישון, אוכל
וכסף" אמר באדישות "ביל אם לא הייתי פאקינג אוהבת אותך ממזמן לא הייתי נמצאת
כאן" אמרתי לו בשקט.
"את לא מראה את זה" החזיר בכעס "איך אתה רוצה שאני אראה לך
את זה ?" שאלתי בכעס "אין בך שום תשוקה אלי, את מעדיפה להיות כביכול
בתולה ובקושי נותנת לי לגעת בך" אמר.
"ביל תבין, קשה לי, זה לא קל להיות בהריון רק צד אחד שהצד השני לא
יתמוך בך, זה לא קל ללדת לבד בלי שמי שעה איתך את זה לא נמצא לידך, מחזיק לך את היד
ומעודד, אתה בכלל לא ענית לי על השאלה" לחשתי בעצב.
"אני לא ביקשתי ממך להשאיר את התינוק, אם לא היית משאירה אותו אני
בטוח שלא היינו במצב הזה עכשיו, ושלא היה לך כל כך קשה הכל" אמר בכעס.
"אתה אומר שוויל היה טעות ?! שבכלל לא הייתי צריכה להשאיר אותו ?! ביל
אם הייתי עושה הפלה רוב הסיכויים שיהיה לי מאוד קשה להיכנס להריון בעתיד, אם הייתי
עושה הפלה רוב הסיכויים שבכלל לא היינו נפגשים שוב" צעקתי עליו.
"אני מעדיף שלא היינו נפגשים, זה עושה לי רק צרות" אמר ביל "אתה
שומע את עצמך ?! אתה נהפכת בין רגע לאגואיסט" צרחתי.
"אני לא אגואיסט, אני חושב על טובת הכלל" אמר "אני לא נחשבת
טובת הכלל ?" שאלתי אותו " בוודאי שכן, אבל את לא היחידה" אמר במין
רוגע מעצבן.
"אני כבר לא מכירה אותך" אמרתי לו, ירדתי למטה והתיישבתי על
הספה, חבקתי את רגלי "נו מה היה ?" שאל טום והתיישב לידי כשוויל עליו
"חרא, זה מה שהיה" אמרתי, דמעות החלו לרדת מעיניי.
"ג'יני מה קרה ?" שאל טום "הוא חושב שאני מנצלת אותו, שאני
גרה כאן רק בגלל שיהיה לי מקום לגור עם אוכל וכסף" אמרתי בבכי, וויל התחיל גם
הוא לבכות.
"הוא גם אמר שהוא היה מעדיף אם הייתי עושה הפלה" לחשתי בעצב
ולקחתי את וויל וידיו של טום "מה ?! אני לא מאמין עליו" אמר טום.
"תתחיל להאמין" מלמלתי הצמדתי את וויל אלי, הוא עדין בכה.
"נראה לי שגיאורג שבר את השיא של ביל במקלחת הכי ארוכה" אמר
גוסטב והתיישב ליד טום, הוא הסתכל עלי "אני שם לב שלא באתי בזמן טוב"
אמר גוסטב.
"זה בסדר" מלמלתי, ליטפתי את וויל הוא עדין בכה בקולניות
"ווילי, אל תקשה עלי" לחשתי לו.
"אני לא מבין מה עובר על ביל, רק לפני שעתיים הוא היה הכי שמח"
אמר טום "מה קרה?" שאל גוסטב "רבנו, הוא אמר שאני מנצלת אותו ושהוא
היה מעדיף שהייתי עושה הפלה ובכלל אל היינו נפגשים שוב" אמרתי לו "אני
בטוח שהוא דפק את הראש בקיר או משהו, אין מצב שהוא אמר לך את זה" אמר גוסטב.
"לא, הוא היה הכי צלול כמו שרק הוא יכול להיות" אמרתי בעצב, וויל
לא הספיק לבכות "מה אתה רוצה וויל ?" שאלתי אותו, הוא רק בכה ובכה.
קמתי מהספה בפתאומיות, עליתי למעלה, נכנסתי לחדרו של ביל "קח, התינוק
שלא ביקשת ממני להשאיר לא מספיק לבכות
ואני בטוחה שהדבר היחיד שירגיע אותו הוא האבא האגואיסט שלו" אמרתי בשקט ושמתי
את וויל בידיו של ביל.
וויל הפסיק לבכות בין רגע, ירדתי למטה אפילו בלי להסתכל אחורה.
"איפה וויל ?" שאלו גוסטב וטום "אצל ביל" מלמלתי בחוסר
חשק "זאת המקלחת הכי טובה שהייתה לי אי פעם" קרא גיאורג
כאשר ירד במדרגות, עם חולצה של טום ומחגב על הראש.
"אתה בן-אדם כל כך תקוע" אמר טום "טוב, אני הולכת לישון אצל
סאלי" אמרתי "מה עם וויל ?" שאל טום.
"שביל יתמודד איתו" אמרתי, עליתי לחדרו לקחתי תיק ושמתי בו כמה
בגדים, ביל בכלל לא הסתכל לכיוון שלי.
יצאתי מהחדר בכעס, חרדתי למטה ולקחתי את המפתחות של הרכב של ביל
"ג'יני זה המפתחות של הרכב של ביל או שנדמה לי ?" שאל טום "לא נדמה
לך" אמרתי.
יצאתי מהבית מהיציאה האחורית "תמסור לביל בהצלחה עם וויל" אמרתי
לטום וטרקתי את הדלת בכוח, נכנסתי לרכבו של ביל, התנעתי אותו ויצאתי משטח הבית
במהירות, נסעתי ישר לביתה של סאלי.
אני לא מאמין שהיא אמרה את זה, מה הבעיה שלה שנשכב כמו כל זוג אחר? זה לא
פייר שאני מחכה לה שנה שלמה והיא עוד באה אלי עם תינוק.
זה כל כך לא פייר מה שהיא עושה, אני נותן הכל בשביל להיות איתה, אפילו
בתקשורת המטומטמת הזאת אני אומר הכל ויוצא הכי כנה שיש.
שמעתי רעשים על הפרקט ולאחר מכן מישהו מתיישב על המיטה, לא הזזתי את מבטי
מהתקרה, הרגשתי יד עדינה מלטפת אל ראשי, ג'יני כמובן, זה היה כל כך ברור שהיא תבוא
אלי, היא תמיד נמשכת אחרי אנשים ותמיד מנסה לשפר מצבים שעשתה, היא כל כך קלה
לשינוי, אך עם שאת עקשנית מאוד.
הפעם אני אריב איתה, שתרגיש כמו שאני מרגיש עכשיו.
היא דיברה ואני החזרתי לה משפטים חסרי כל תכלית, הכל רק בשביל שהיא תרגיש
רע, אני היחידי שצריך להרגיש ככה במערכת יחסים הזאת.
אמרתי לה יותר מידי דברים פוגעים ולא נכונים, אני כל כך מטומטם, היא עכשיו
ירדה למטה, היא עוד מעט תתחיל לבכות, אני מכיר אותה.
מבטי עדין היה תקוע על התקרה הארורה הזאת, אך עם זאת לא הרגשתי שום צורך
לנתק את מבטי משם.
לא שמעתי משום מה את קול הבכי שלה, שמעתי רק את קול הבכי של וויל, נו באמת
היא תמיד מצליחה לגרום לו להרגיש אותו הדבר כמוה.
הבכי שלו מתחזק מרגע לרגע, בעצם היא פשוט עלתה איתו אלי, עדין נשארתי באותו
המצב שהייתי מקודם, רציתי לעשות לה דווקא.
"קח, התינוק שלא ביקשת ממני להשאיר לא מספיק לבכות ואני בטוחה שהדבר היחיד שירגיע
אותו הוא האבא האגואיסט שלו" אמרה בשקט והלכה משם,
בין רגע וויל הפסיק לבכות, הסתכלתי עליו, הוא חייך אלי חיוך קטן וחסר
שיניים, אוף אני לא מאמין שרבתי איתה על הדבר הקטן והחמוד הזה.
אני מטומטם, אני פשוט בן-אדם דפוק בשכל, וויל הוא הילד שתמיד רציתי שיהיה
לי.
היא נכנסה שוב לחדר, הבטתי עליה מזווית העין, היא לקחה תיק ושמה בו בגדים,
לאחר שסיימה וסגרה את התיק היא יצאה מהחדר.
לאחר מספר דקות שוויל מביט בי מרותק שמעתי טריקת דלת חזקה, היא ברחה, זה
הדרך שלה להתמודד עם הדברים כמובן, מה אני יעשה אם וויל? אם היא לא תחזור? דיויד
יהרוג אותנו, שיט.
"ביל, אתה בן-אדם מטומטם" קרא טום כאשר נכנס לחדרי "זה לא
היה בכוונה, באמת שלא התכוונתי להגיד את כל הדברים האלה, אני פשוט הייתי מעוצבן"
אמרתי במהירות את הכל.
"בגלל שהיית מעוצבן היא עכשיו הלכה לישון אצל סאלי ואמרה לי להגיד לך
בהצלחה עם וויל" אמר טום והתיישב על הכיסא במחשב.
"אנחנו הלכנו חברים, נבוא מחר לבקר" שמעתי את קולו של גוסטב
ולאחר מכן סגירת דלת.
"מזתומרת הלכה לישון אצל סאלי ? איך וויל יוכל ?" שאלתי בתסכול
"אני לא יודע, היא הייתה היסטרית ועצבנית על כל מה שאמרת לה" אמר טום.
"אבל ללכת בלי וויל ?! היא התחרפנה לגמרי" אמרתי בשקט "ביל
היא חברה שלך, והאמא של הילד שלך, ככה אתה מדבר אליה ?" שאל טום.
"לא, אבל היא באמת התחרפנה סופית" אמרתי "אולי אתה התחרפנת
סופית ?! חשבת על זה שאולי בגלל כל מה שאמרת לה היא ברחה מהבית ?" שאל טום.
"איך אני אעבור את הלילה ?" שאלתי "באמת שאין לי מושג"
אמר טום "אתה ממש עוזר, אני פשוט לא מאמין, מאיפה אני אמור להאכיל אותו, הוא
תמיד מתעורר בלילה מת לאכול" אמרתי בפחד.
"אני חושב שנדפקת חזק" אמר טום בחיוך.
טוב, הפעם אתן לא יכולת להתלונן!
שמתי לכן פרק של שלוש ושליש עמודים בוורד,
בהפרש של חמישה ימים בלבד מהפרק הקודם.
אז מקווה שנהנתן מהפרק!
מצפה בכיליון עיניים לתגובות מדהימות שלכן כמו בפרק הקודם(:
אוהבת המון,
יובלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
