טופ, אז ליובל נדפק הישרא, אז..... כאן אנה מדווחת לכםD:
תבלו, ותהנו מהפרק, הוא באמת טובD:
נ.ב: הפתעה בסוףD:
פרק ארבע עשרה – והנה זה מתחיל
"אני מבקש ממך להתרחק ממנה" נשמע קול מוכר "בואי ג'יני, תיכנסי לאוטו" אמר אותו אחד, הסתובבתי וגיליתי את זאקי "סוף, סוף וויל משתגע כאן" אמרתי, הוא ליווה אותי למכונית והלך להביא את הבנים.
לאחר כמה דקות טום וביל נכנסנו אל הרכב "באמת שאני לא מבין אתכם" אמר דיויד שצץ ממקום כלשהו.
"גנבו לי את האוטו" חייך טום "למה אתה מחייך ?" שאל באי הבנה "כי אני אקבל כסף מהביטוח ואקנה אחד חדש ויותר טוב" אמר בחייך "שתהייה לי בריא" אמר דיויד.
זאקי הסיע אותנו הביתה "תתחילו לארוז, עוד שבוע אתם לא כאן" חייך דיויד מין חלון המכונית.
"לקחת הכל ?" שאל דיויד, כולם כבר היום מחוץ לביתנו, שני האוטובוסים חנו שם גם, השעה הייתה עשר בלילה, דיויד החליט שיוצאים מאוחר בשביל לנצל את שעות לילה באוטובוס.
"כן" אמר ביל בחיוך "אז יאללה לעלות לאוטובוס" אמר דיויד "ביל איפה שמת את וויל ?" שאלתי "הוא היה איתך, אני חושב" אמר "ביל אל תחשוב" אמרתי לו.
ירדתי מהאוטובוס "ג'יני אנחנו נוסעים לאן את הולכת ?" שמעתי צעקה "ביל שכח את וויל בבית" צעקתי "הוא כל כך לא אחראי" מלמל דיויד.
נכנסתי אל הבית, עליתי לחדרינו, וויל ישן בשלווה במיטתו "קטנצ'יק עכשיו מתחילה לנו הרפתקה חדשה" אמרתי לו בחיוך.
הרמתי אותו בעדינות ויצאתי מהבית, נעלתי אותו ועליתי לאוטובוס.
"גאד ביל, לא תהיה פעם שלא תשכח משהו ?" שאלתי כשהתיישבתי לידיו "ג'ן-ג'ן את יודעת שלא התכוונתי" אמר לי והשפיל את ראשו "אני יודעת" אמרתי לו.
"בואי אני אראה לך איפה המיטה שלנו" אמר, הוא הוביל אותי אל המשך האוטובוס "כאן זה המיטה שלי, שלך ושל ווילי, היא נפתחת אז זה אומר שאנחנו יכולים ללכת לישון באיזה זמן שבא לנו כי אז טום, גיאורג וגוסטב לא יכולים לעבור מצד אחד של האוטובוס לצד השני" חייל ביל "כמה נחמד מצדך" אמרתי.
השכבתי את וויל על המיטה "ג'ן בואי אני אעשה לך סיור באוטובוס" חייך "בסדר" אמרתי.
"אז ג'יני מה דעתך על האוטובוס שלנו ?" שאל טום "אין לי מילים, אפשר לחיות כאן שנים" חייכתי.
"אז מה אתם עושים כשאתם כל היום באוטובוס ?" שאלתי "סתם משחקים" אמר גיאורג "אני בטוח שעכשיו יהיה לנו יותר מעניין, וויל יהיה אטרקציה מצוינת" אמר גוסטב "אני שמחה שאתם עושים מהבן שלי אטרקציה" חייכתי.
"מתי הצלם אמור להגיע ?" שאל גוסטב "אנחנו אמורים לאסוף אותו עוד מעט" אמר טום "מזתומרת צלם ?" שאלתי "בכל סיבוב הופעות, מגיע צלם שמתעד מה קורה איתנו" אמר גוסטב.
"חבל שלא הודעתם לי אהמ ביל הייתי מתאפרת" אמרתי "אני שכחתי" אמר ביל "אתה חולה אלצהיימר ?" שאל גיאורג "לא! בכלל לא!" קרא ביל.
האוטובוס עצר ודיויד נכנס אליו "בנים וג'יני הצלם עולה עכשיו, תתנהגו יפה ולא לעשות שטויות" אמר הוא "אל תדאג" חייך טום "אוו עכשיו אני דואג" אמר דיויד.
לאוטובוס נכנס בחור שנראה בן עשרים ומשהו פחות או יותר "תכירו קוראים לו מייק והוא ילווה אתכם בכל הסיבוב הופעות, בהצלחה חבר" אמר דיויד וירד מהאוטובוס.
"טוב אז מה עושים עכשיו ?" שאלתי "משחקים בסוני" חייך טום "אתה רוצה לשחק נגדי ?" שאל גיאורג "אתה יודע שאני הרבה יותר טוב ממך, חבל עליך" אמר טום "אתה לא יודע כמה השתפרתי" חייך גיאורג "בוא נראה" אמר טום.
הם התחילו במשחק מרוץ מכוניות כלשהו "ביל בוא נלך לישון או משהו בסגנון, ממש משעמם לראות אותם משחקים" אמרתי "בואי נלך לצד השני" אמר ביל, קמנו מהספה והלכנו לצידו השני של האוטובוס.
"את יודעת, בשנה שלא היית איתי הייתי בטוח שאם לא תהיה איתי לא תהיה לי אף אחת אחרת" אמר ביל "מה עם כל הבנות שהיית איתן, הן לא נחשבות ?" שאלתי.
"הן באו רק בגלל שאת לא היית, כלומר לא יכולתי לסבול את העובדה שאת לא איתי אז ניסיתי למצוא אלטרנטיבות אחרות" אמר "בילי אתה התבגרת" חייכתי.
"אני יודע" חייך "אתה כל כך שוויצר" גיחכתי "גם את זה אני יודע" חייך, חייכתי אליו בחזרה ונתתי לו נשיקה על השפתיים, המשכנו להתנשק להנאתנו עד ששמענו את קול הבכי של וויל.
קמתי אליו, הרמתי אותו בעדינות ונתתי לו לינוק ממני "אני יכול לשבת מולך שנים ורק לראות את וויל ככה" חייך ביל.
לאחר שוויל סיים לינוק השכבתי אותו בחזרה על המיטה והוא נרדם בשניות "אני חושבת ללכת לישון" אמרתי "צריך קודם לפתוח את המיטה" אמר ביל.
הרמתי את וויל על ידי, הוא פתח את המיטה והוציא ממקום כלשהו שמיכת פוך גדולה.
שמתי את וויל על המיטה ונכנסתי לשירותים להחליף את בגדי לפיג'מה "טוב, לילה טוב ביל" אמרתי לו "אני עוד דקה מצטרף אליך" חייך.
נשכבתי במיטה, מתכסה בפוך, הצמדתי את וויל אלי, הוא ישן עם חיוך על פניו, חייכתי לעצמי ועצמתי את עיניי, לאחר דקה לא נרדמתי ורק חשבתי לעצמי. הרגשתי את ביל צמוד אלי "אני שמח שאת איתי כאן, תמיד משעמם לי בסיבובי הופעות, זה קצת מעצבן להיות איתם כל הזמן" אמר ביל "למרות שלא הייתי מסוגל לצאת לסיבוב הופעות בלי טום" המשיך לומר ביל בלי עצירה.
"אני בטוחה שהסיבוב הופעות הזה יהיה כיף לכולנו" אמרתי כשעיניי עדין עצומות "לילה טוב ג'ן" אמר ביל.
שקעתי בשינה עמוקה עד ששמתי את קולו של טום "תקומו שמנים, אנחנו עוד עשרה דקות עוצרים לארוחת בוקר".
פקחתי את עיניי, וויל היה עם עיניים פקוחות, הוא הסתכל עלי "בוקר טוב ווילי" אמרתי לו, הוא חייך אלי וניסה להגיע לשדיים שלי, חייכתי והתיישבתי על המיטה, הרמתי את וויל, הוא חייך וינק במהירות משדיי.
"אני לא מבין איך הוא אוכל כל כך הרבה" מלמל ביל "כאילו שאתה לא אוכל מלא" אמרתי "הלכתי לצחצח שיניים" אמר, וויל סיים לינוק.
ביל קם מהמיטה באיטיות "אתם מוכנים לסגור את המיטה המזדיינת הזאת ? כל הלילה נתקעתי בה" אמר טום בכעס "טום תפסיק לקלל ליד וויל, אני לא רוצה שהוא ילד ממך דברים כאלה" אמרתי "גם כן וויל" אמר.
הבטתי בו במבט מופתע מאוד "לא אמרתי כלום, אני מת על וויל" אמר טום בחיוך מתנצל ולקח את וויל מידי "טום בזהירות הוא עכשיו אכל" אמרתי "בסדר" אמר, הוא הלך איתו לחלק השני של האוטובוס.
קמתי מהמיטה ונכנסתי לשירותים, ביל בדיוק שטף פנים "אם הייתי מתקלח עכשיו גם היית נכנסת ?" שאל הוא "כן" עניתי.
"מה ניסית להגיד בזה ?" שאלתי וצחצחתי את שיני "סתם, בוקר את יודעת, השכל לא במקום" חייך "השכל שלך אף פעם לא במקום" אמרתי בחיוך לאחר שירקתי הכל לכיור.
"ג'ן את רעה ואני לא אוהב אותך ככה" אמר בעצב מזויף, צחקקתי ונתתי לו נשיקה קלה על השפתיים "בואו כבר אנחנו מתחילים לאכול" נשמע צעקתו של טום.
ביל חייך לעצמו ויצא מן השירותים כשאני מאחוריו, ירדנו מהאוטובוס, מולנו היה שולחן מלא בכל טוב, וויל ישב על טום כשהוא מביט בכל האוכל בעיניים גדולות.
התיישבנו מול השולחן "אני רוצה לאחל לכולנו סיבוב הופעות מעולה, ובתיאבון" אמר דיויד, כולם החלו לשים אוכל על הצלחות "טום אתה יכול להביא לי את וויל?" שאלתי "כן בטח" אמר, הוא קם הכיסא והביא לי אותו.
הוא חייך אלי, הושבתי אותו עלי, ביל הביא לו חתיכת מלפפון.
לפעמים אני חושב שאני כל כך לא מתאים להיות אבא, אני חושב על המחשבה הזאת כשאני רואה עד כמה ג'יני אחראית, מגנה ואוהבת.
האם אני יכול להיות גם אחראי, מגן ואוהב? אני חושב על זה מתי שאני לבד עם וויל, רק הוא ואני.
מאז שוויל הגיע עם ג'יני לבית שלי ושל טום וויל נהפך כמעט לכל חיי הוא פשוט משהו שאני חושב שאם לא הייתי נמצא עם ג'יני לא הייתי עושה אחד כזה.
זה דורש כל כך הרבה מאמץ, אבל זה שווה כל דבר, ג'יני שינתה אותי לולא ג'יני עדין הייתי הבן-אדם הילדותי שנפגע בקלות מכולם.
כרגע אני רואה את עצמי בוגר, וויל, ג'יני וטום הם הכל בשבילי, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדי אחד מהם.
וויל חייכן, הוא תמיד אוכל מלא, תכונות שנלקחו ממני כמובן.
עכשיו נתתי לו לאכל מלפפון, הוא הסתכל עליו שנייה וקצת ומיד לאחר מכן הכניס חצי לפה.
"ווילי לא! אתה לא יכול לאכול כל כך הרבה בבת אחת" קראה ג'יני והוציאה לו את המלפפון מהפה, טום הסתכל בגועל על המלפפון האכול, גיחכתי לעצמי והבאת לוויל חתיכת לחם שחתכתי אותה לחתיכות קטנות.
הוא אכל אותה ברעבתנות.
כשכולם סיימו לאכול עלינו בחזרה לאוטובוס "בנים וג'יני, אני רוצה שתשפו פעולה בזמן הקרוב עם הצלם, אנחנו עכשיו נוסעים לעיר הקרובה יש לכם שלוש שעות עד אז" אמר דיויד.
וויל ישב על הרצפה ושיחק בצעצוע מרעיש "ביל אני לא מסוגל, הוא מטריף אותי" אמר גיאורג אחרי כמה דקות.
"מה הבעיה ? תיתן לו לשחק הוא תינוק" אמרתי "שישחק כמה שבא לו אבל עם צעצוע שלא עושה רעש בבקשה" אמר גיאורג "בסדר" אמרתי.
לקחתי לו את הצעצוע, הוא הסתכל עלי בעיניים מלאות עצב, הרמתי אותו "ווילי לא אל תבכה" אמרתי לו וליטפתי את ראשו, הסתובבתי איתו מצד לצד באוטובוס.
"ביל מה קרה לוויל ?" שאלה ג'יני "לקחתי לו את הצעצוע כי הוא עשה הרבה רעש" אמרתי "אז תביא לו צעצוע אחר" אמרה היא "זה בדיוק מה שהתכוונתי לעשות" חייכתי "כן בטח" אמרה בחיוך ונתנה לי נשיקה על השפתיים.
הבאתי לוויל צעצוע אחר, איזו בובה שכזאת הוא התלהב ממנה מאוד והתחיל ללעוס אותה.
התיישבתי איתו על המיטה, הוא לעס את הבובה והביט בי, חייכתי אליו וחיבקתי אותו חזק, חזק.
"ביל אתה עוד תחנוק אותו!" קרא טום "אני לא רוצה לדעת מה אתה היית עושה לילדים שלך! מלמד אותם איך להזדיין עם בחורות ולשחק עם הזין" אמרתי לו בזמן ששמתי את ידי על אוזניו של וויל.
"ביל, אנחנו סיכמנו שלא מדברים על דברים כאלה ליד וויל" אמרה "אבל סתמתי לו את האוזניים" אמרתי לה "אתה לומד מהר" חייכה.
שאר הזמן עבר במשחקים עם וויל וג'יני, טום הסתכל עלי כמה וכמה פעמים כשהוא מביט בי במין מבט של 'אני מאוכזב ממך'.
האוטובוס נעצר ואליו נכנס דיויד "חברים הגענו למלון, הלילה ישנים בו ובבוקר מסיבת עיתונאים" אמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
