לפני כמה ימים ראיתי את הסרט "ג'ון טאקר חייב למות" ונזכרתי בסיפור שנכתב בהשראת הסרט על טוקיו הוטל, הסיפור היה מדהים והכותבת גם.

הבלוג נמחק ככול הנראה, אני לא מצאתי אותו לצערי.

אז הקרדיט הוא כולו שלה אם היא רואה את זה כרגע.

וממש הגיע לכן צ'ופר על חוסר העדכונים שלי במשך חודשיים שלמים(:

תהנוD:

(Radiohead - Creep)

אני קייט בת 17 כרגע אני גרה בהמבורג, עברתי לכאן לפני יומיים תמימים לפני כן גרתי בברלין ולפני כן במינכן ובקלן ובמיניסטר. אמא שלי לא אוהבת להישאר במקום אחד הרבה זמן.

כן אני בת יחידה במשפחה חד הורית, אבא שלי איפה שהו בעולם, לא אכפת לי איפה הוא הרי כל חיי עברתי עם אמי בלבד.

אין לי חברות אפשר לומר משום שאני די חנונית, אני תמיד מכינה שיעורים ומצטיינת כמעט בכל המקצועות.

למרות הכל יש לי שיער בלונדיני טבעי ארוך ומדורג ועיניים ירוקות, אמא אומרת לי כל הזמן שאין יפה ממני, אך אני חושבת שהיא אומרת את זה רק בשביל שאני ארגיש טוב עם עצמי.

את האמת שאני באמת מרגישה טוב עם עצמי, הגובה שלי ממוצע אני די רזה, אני סתם חופרת לכם, הרי הסיפור הוא לא עלי, הוא על טום קאוליץ.

ביום הראשון בבית הספר החדש שלי בהמבורג כשנכנסתי בדלת הראשית ראיתי אותו, הוא היה מוקף באנשים, נראה כאילו הילה זוהרת עוטפת אותו במין זוהר מסנוור.

כמובן שבאותו היום אף אחד לא הסתכל לכיוון שלי.

כמה שעות אחרי שנגמר הבית ספר אמא הסיע אותי למסעדה שהתקבלתי לעבוד שם יום לפני, שמתי את הסינר השחור והתחלתי ליבש כוסות, בשעות הערב בכניסת המסעדה ראיתי את טום קאוליץ בכבודו נכנס למסעדה משולב ידיים עם המעודדת הראשית של בית הספר.

ימים עברו ובכל יום כשעבדתי במסעדה ראיתי את טום קאוליץ כמעט כל יום כשבכל יום הוא לוקח בת אחרת מתוך השלוש. הבנתי לבד שהוא משחק בשלושתן בלי לדפוק חשבון.

ביום רביעי אחד בשיעור ספורט כל אותן שלוש הבנות היו בשיעור, שיחקנו כדורעף, מרוב שאני כל כך גרועה אחרי המסירה הראשונה שלי לא מסרו לי יותר כדורים.

באמצע המשחק אחת הבנות העונה לשם מנדי לחשה לחברתה שהיא יוצאת עם טום קאוליץ, המעודדת הראשית העונה לשם מישל שמעה את הדבר "אני יוצאת עם טום קאוליץ לא את" צעקה בחוזקה.

אולם הספורט השתתק "תפסיקו לשקר" קראה הלנה "אני יוצאת עם טום קאוליץ" צרחה.

שלושתן עמדו אחת מול השנייה זועפות ומלאות שנאה נראה כי הן עומדות לטרוף אחת את השנייה.

"בנות אתן משוחררות" אמרה המורה לספורט לאחר דקה של שקט.

"אתן לא מבינות שאני יוצאת עם טום ?" שאלה מישל בכעס "לא, הוא יוצא איתי" אמרה הלנה "לא הוא יוצא איתי" קראה מנדי בכעס.

"אתן לא מבינות שהוא משחק בכן ? כל יום הוא עם מישהי אחרת" קראתי להן "מי את ?" שאלו שלושתם "קייט, אני חדשה בבית ספר" אמרתי כשחיוך קטן עולה על שפתיי.

"ואיך את יודעת את זה ?" פנתה אלי מישל "אני מלצרית במסעדה שהוא לוקח אתכן כל הזמן" אמרתי.

"אני לא מאמינה, איזה בן זונה" קראה הלנה "גאד איך לא שמתי לב ?" שאלה מנדי את עצמה "כי אנחנו היינו מספיק טיפשות בכדי לאכול את כל השקרים שלו" אמרה מישל.

הלכתי למלתחות והחלפתי בגדים, חזרתי הביתה, אמא הייתה בבית היא ישבה מול הטלוויזיה וראתה טלנובלה ארגנטינאית טיפוסית.

"קייט יש אוכל במטבח בואי תשבי איתי" אמרה אמי. כשסיימתי את ארוחת הצהריים שלי נשמעה דפיקה על הדלת "אני אפתח" קראה אמי.

היא דילגה לכיוון הדלת ופתחה אותה לרווחה, מול הדלת עמדו לא אחרת מהלנה, מישל ומנדי "קייט נמצאת ?" שאלה הלנה "כן, קייט חברות שלך פה" אמרה. הלכתי לדלת והכנסתי אותן לביתי, עלינו לחסר שלי.

"מי זאת ?" שאלה מישל "אמא שלי" עניתי "היא כוסית בטירוף" קראה מישל, טוב אמא שלי נראית מצוין היא בת 36 בלונדינית טבעית.

"למה באתן לכאן ?" שאלתי "אנחנו רוצות להציע לך משהו חד פעמי" אמרה מנדי "אני שומעת" אמרתי "טוב אנחנו רוצות שאת תהיה הנקמה שלנו בטום קאוליץ" אמרה הלנה הפשטות.

"מה זה אומר ?" שאלתי "את תגרמי לטום להתאהב בך אנושות ואז תיפרדי ממנו מול כל הבית ספר בנשף האביב" אמר מישל.

"הוא בכלל לא שם עלי" אמרתי להן "אל תדאגי, הוא עוד ישים לב" אמרה מישל בחיוך זדוני.

כעבור דקות אחדות היו מונחות על מיטתי שלל של חצאיות מיני, ג'ינסים צמודים, חולצות צמודות וכדומה "מה כל זה ?" שאלתי "זה מה שמהיום את הולכת ללבוש" אמרה הלנה בחיוך.

"זה מה כל מה שאני צריכה לעשות ?" שאלתי באי הבנה "לא, אם הוא יפנה אליך את תעשי את עצמך קשה להשגה ורק כשאנחנו נגיד תתחילי לצאת איתו" אמרה מנדי.

"אני מסכימה" חייכתי, את האמת לא היה לי מושג למה הסכמתי לעשות את זה, הרי אני לא ילדה כזאת, נקמנית אני קצת תמימה אפילו.

"מצוין" קראה מישל בחיוך "טוב אנחנו הולכות, מחר התוכנית שלנו מתחילה" אמרה הלנה, הן נפרדו ממני ויצאו מין החדר שלי.

"מי הן ?" נכנסה אמי לחדר, סיפרתי לה בקצרה את הכל "קייט זה בסוף יתפוצץ לך בפנים" הזהירה "אל תדאגי" חייכתי אלי.

למחרת קמתי בבוקר מוקדם מהרגיל, התארגנתי באיטיות יתרה וכשסיימתי ירדתי למטה, לקחתי את הכסף ויצאתי מהבית, אמא שלי ישנה לרוב בשעות בהן אני יוצאת מהבית אל בית הספר כך שהיא משאירה לי בכל בוקר כסף לקפיטריה.

הג'ינס הצמוד שלבשתי היה נוח להפליא והרגשתי בו מצוין, החולצה הייתה עם מחשוף טיפה גדול אך הסתדרתי עם זה.

כשנכנסתי לבית הספר לא ראיתי את הלנה, מישל או מנדי הלכתי ישירות אל הלוקר שלי, הוצאתי את ספרי הלימוד הנחוצים והלכתי אל הכיתה.

השעתיים הראשונות עברו במהירות הצלצול שיחרר אותנו להפסקה, הלכתי לקפיטריה משום מה ממש התחשק לי תה חם.

קניתי לי את התה והלכתי לכיוון המדשאות, רציתי לשבת קצת על הדשא בשקט, התיישבתי על הדשא ושמעתי מוזיקה מהאייפוד.

"היי" שמעתי קול מעל ראשי, הרמתי את ראשי וראיתי את לא אחר מטום קאוליץ.

"היי" השבתי והורדתי את האוזניות "את חדשה נכון? אני טום" אמר בחיוך "כן" השבתי ושתיתי מהתה באיטיות "איך קוראים לך?" שאל "קייט, אבל קייט עכשיו חייבת לזוז לכיתה לפני שהשיעור מתחיל אז בי ביי" אמרתי לו וקמתי במהירות מין הדשא הולכת לכיוון הבניין.

"את מעולה, תמשיכי ככה" לחשה לי הלנה כשעברתי לידה.

שבוע עבר ובאמת המשכתי ככה, לנפנף אותו, לפעמים בעדינות ולפעמים באגרסיביות.

בדיוק שבוע אחרי שהתחלתי במשימה שהטילו עלי, מישל הודיעה לי שאני רשאית להסכים ליציאות שלו אך לעדכן אותן על כל צעד שאנו צועדים ביחד.

כך היה פחות או יותר המשך חודש שלם, היינו יוצאים פעם, פעמיים בשבוע, כל פעם למקום אחר.

בפעם אחת הוא ביקש ממני להגיע איתו למסיבה באיזו חורשה, הסכמתי. הוא בא לאסוף אותי מהבית.

נסענו ביחד לשם, דיברנו רוב הזמן, לרוב על דברים שטותיים, כשירדתי מהמכונית שלא הלכנו אחד ליד השני לכיוון כולם.

הרעש היה חזק, טום נעלם לי לרגע,  לקחתי מהבר המאולתר כוס כלשהי ושתיתי אותה במהירות. לאחר שתי דקות קיבלתי שלושה SMS בבת אחת "טום נפרד ממני" מישל, הלנה ומנדי שלחו לי את אותה הודעה, הופתעתי.

פתאום טום תעמד מולי "סליחה שהיית צריכה לחכות פשוט הלכתי להיפרד מהחברו..אמ..חברה שלי" אמר בחיוך.

"למה נפרדת ממנה ?" שאלתי "כי אני לא אהבתי אותה" אמר בחיוך הבטתי בו, מופתעת במעט "את יכולה לבוא איתי רגע לצד ?" שאל "אני בקושי שומע את עצמי כאן" אמר בחיוך.

"אוקי" השבתי, הלכנו רחוק מכולם "קייט, אני יכול לעשות משהו ?" שאל "כן" השבתי בבלבול, הוא קירב את פניו אל פני ונישק אותי, בהתחלה לא הבנתי מה קורה כל כך, אך בשניות נסחפתי אחריו.

הבטן שלי התהפכה, הפרפרים שנמצאו בתוכה החלו להסתובב בחלל בטני, טום נצמד אלי והמשיך לנשק אותי.

נבהלתי, אסור לי להתאהב בו! פשוט אסור! אני לא מתכוונת להיות קורבן של אף גבר אפילו לא של טום קאוליץ.

התנתקתי ממנו באיטיות "אולי נחזור הביתה, אני ממש עייפה" לחשתי ונשענתי עליו "בסדר" אמר בחיוך.

הרמתי את גבותיי בפליאה.

הלכנו מחובקים אל המכונית, נכנסנו אליה וטום התניע אותה ונסענו במהירות הביתה, הייתי קצת מטושטשת, הוא עצר ליד ביתי "בוא תישן אצלי" אמרתי לפתע "את בטוחה שאמא שלך מסכימה ?" שאל "כן" השבתי במהירות.

הוא חייך, ירדנו מהמכונית ונכנסנו לביתי, הבית היה שקט, הלכתי באיטיות לחדרי כשטום מאחורי כשהגעתי נשכבתי ישירות על מיטתי הגדולה.

"קייט שתית משהו ?" שמעתי את קולו של טום בעמעום "רק כוס אחת" אמרתי "מכוס אחת את כל כך מסטולה ?" שאל, הנהנתי לחיוב.

קמתי באיטיות מהמיטה, לקחתי לי בוקסר וחולצה גדולה ונכנסתי לשירותים, כעבור דקה יצאתי ונכנסתי למיטה, מזווית העין ראיתי את טום מוריד את בגדיו ונכנס למיטתי עם בוקסר.

עצמתי את עיניי, לאחר כמה דקות הרגשתי את ידו של טום עוטפת אותי ומקרבת אותי אליו.

"אני אוהב אותך ?" שאל את עצמו בשקט, הוא לא ידע שאני ערה, אני בטוחה, כי אם כן הוא בחיים לא היה אומר דבר כזה.

היומיים של הסוף שבוע עברו סיפרתי לבנות על מה שטום אמר, אני חושבת שהן קינאו קצת אך הלנה ישר פרצה בקריאות אושר "מצוין!, יש לך עוד חודש שלם עד לנשף, את חייבת להמשיך ככה" אמרה בשמחה.

המשכתי ככה, ואפילו אני יכולה להגיד בלב שלם שבאמת התאהבתי בו, כל המילים והמשפטים שהייתי אומרת לו היו אמיתיים לחלוטין, מעומק ליבי.

הרגשתי שהוא זה שאני רוצה לסיים איתו את חיי, רגש כל כך חזק אליו עד ששכחתי שאני צריכה להיפרד ממנו בנשף האביב.

ארבע ימים תמימים לפני הנשף מישל התיישבה לידי בבית הספר בספסל מרוחק שהייתי יושבת עליו כל הזמן.

"עוד ארבע ימים, את זוכרת נכון ?" שאלה "מה ?" שאלתי "עוד ארבע ימים את נפרדת מטום מול כל הבית ספר" לחשה.

"אה, כן, תקשיבי, אני לא חושבת שאני אעשה את זה" אמרתי לה "על מה את מדברת ?" שאלה בהלם "תראי, אני יודעת שהוא פגע בכן, אבל אני לא מסוגלת לפגוע בו" אמרתי בכנות.

"את התאהבת בו נכון ?!" שאלה בכעס הרכנתי את ראשי מטה "את לא תפגעי בו, אני אפגע בו, הוא הולך לשמוע את הכל, ובוא נראה מי תישאר לבד אחרי זה" אמרה בכעס והלכה מין המקום במהירות.

דמעות החלו לעלות בעיני, אני ידעתי שאם הן יגידו לו את זה לא יהיה לי שום סיכוי בעולם להמשיך להיות חברה שלו.

"קייט מה קרה ?" שאל ביל, ביל הוא התאום של טום, אפשר לומר שמאז שטום ואני נהינו חברים ביל ואני הפכנו לידידים קרובים מאוד.

"ביל את כל כך מטומטמת" אמרתי "מה קרה ?" שאל "אני מספרת לך משהו ואתה לא מספר את זה לאף אחד כי אם כן אני אתלה אותך על העץ" אמרתי לו ברציניות.

"לא מספר" אמר והתיישב מולי "נכון לפני שלושה חודשים טום היה עם הלנה, מישל ומנדי ביחד ? אז אחרי שגיליתי להן שהוא יוצא עם שלושתן ביחד הן ביקשו ממני להתחבר לטום, להפוך לחברה שלו, שטום יתאהב בי ובנשף האביב אני אזרוק אותו מול כל הבית ספר" אמרתי בנשימה אחת.

"הסכמתי, לא היה לי מושג למה עשיתי את זה, אבל שהתחלתי את זה הכך היה בסדר גמור, עם הזמן התאהבתי בו באמת, כל ליבי שייך לו כרגע" אמרתי בעצב, ביל הביט בי במבט שלא הצלחתי לפענח.

"כרגע הודעתי למישל שאני לא מתכוונת להיפרד מטום, היא אמרה שהיא תלך לספר לו הכל" מלמלתי בבכי.

ביל חיבק אותי חזק "אני רואה כשאנשים אוהבים אחד את השני, ואתם באמת מאוהבים מעל הראש אחד בשני, אם יקרא משהו, אני אדבר איתו תסמכי עלי" אמר ביל.

"תודה" חייכתי אליו.

ביל הלך, אני נשארתי לשבת על הספסל, הטלפון רטט "הלו" אמרתי "קייט בואי נבריז, אני רוצה לקחת אותך לאן שהוא" נשמע קולו של טום מהקו השני.

"בסדר, תבוא לאסוף אותי, אני בספסל הקבוע" אמרתי "אני אוהב אותך" אמר "גם אני אוהבת אותך" אמרתי כשחיוך גדול עולה על שפתי.

"אני אוהב שאת מחייכת" אמר "מה הקשר ?" שאלתי "את מחייכת עכשיו" אמר לי "איך אתה יודע ?" שאלתי בחיוך "כי אני עומד ממש מאחורייך" שמעתי את קולו מאחורי.

הסתובבתי וראיתי אותו, עומד ומחייך את החיוך המדהים שלו.

הוא התקרב וחיבק אותי, הוא נישק אותי בעדינות "טוב, את באה ?" שאל "כן בטח" השבתי בחיוך.

יום הנשף הגיע בבוקר לא היה בית ספר, התעוררתי מאוחר, את כל היום העברתי בצפיית סרטים וסדרות בטלוויזיה, בשעה שש בערב שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל בקול.

"הלו" עניתי "יש לך עם מי ללכת לנשף ?" שמעתי את קולה של הלנה מהצד השני.

"כן" אמרתי באיטיות "תמצאי מישהו אחר, לא נראה לי שטום יבוא איתך אחרי כל מה שעשית לו" אמרה, יכולתי לדמיין אותה מחייכת בזדוניות, ניתקתי את הפלאפון במהירות.

נעמדתי במקום לאחר מכן, לא יכולתי לזוז, לאחר כמה שניות ניערתי את ראשי מצד ולצד, התיישבתי על הספה ובהיתי.

15 דקות עברו ועדין בהיתי באותה הנקודה, צלצול הפלאפון הקפיץ אותי ממקומי "הלו" עניתי בלי להסתכל על המסך "חתיכת זונה שרמוטה בת אלף, אני שונא אותך" צעק "טומי תקשיב לי רגע" אמרתי בשקט.

"בחיים אני לא אקשיב לך, זונה, זה מה שאת" אמר, שמעתי את הכעס בקולו "טום עם מי אתה מדבר ?" שמעתי צעקה חלשה "עם הזונה הזאת" צעק לו בחזרה "איזה ?" נשמע צעקה "קייט" צעק טום.

ניתקתי את השיחה, נשכבתי על הספה ופשוט בכיתי דקות שלמות, דלת הבית נפתחה "קייט באתי מוקדם בשביל לאפר אותך" קראה, אני המשכתי לבכות.

"קייט מה קרה ?" שאל והתיישבה על הספה "אני באמת אוהבת את טום" אמרתי לה בבכי, היא התיישבה לידי וליטפה את שערי, היא החלה לומר משהו אך מיד קטעתי אותו "אל תגידי לי אמרתי לך" אמרתי בבכי.

"קייטי אני אמורה ללכת עוד חצי שעה לדייט אבל אם את רוצה אני אבטל ואשאר איתך" אמרה "לא, אל תבטלי, אני בכל מקרה מתכוונת לישון עכשיו" אמרתי "אוקי מתוקה, אבל כל דבר שקורה את תתקשרי אלי, טוב ?" שאלה "טוב" השבתי.

היא הלכה לחדרה להתארגן, עצמתי את עיני אך דקה אחר כך עיני היו פקוחות, לא רציתי להירדם, כל המחשבות על טום טיילו להן במוחי.

אמי ירדה למטה "איך אני נראית ?" שאלה "מצוין" השבתי בחיוך קטן "קייטי כל דבר שאת צריכה או רוצה תתקשרי אלי ואני אבוא אלייך הכי מהר" אמרה "אוקי" אמרתי, היא חיבקה אותי ויצאה מין הדלת.

הדלקתי את הטלוויזיה והנמכתי את הקול לאפס, בהיתי בטלוויזיה בלי לזוז, כל כך כעסתי על עצמי, על כך שהסכמתי לשלושת בנות הפלסטיק האלו, על כך שהרסתי לעצמי כל הזדמנות לחברים בעיר הזאת.

הזמן עבר, ראיתי כל דקה שעוברת בשעון המחוגים שנח דומם מעל הטלוויזיה.

החלטתי שאני חייבת ללכת להתקלח, להרגיע את עצמי מהכל, התקלחתי כחצי שעה שלמה, בדיוק כשסיימתי ללבוש חזייה ותחתונים נשמע דפיקה על הדלת.

כבר לא היה לי אכפת מכלום, פתחתי את הדלת בעודי בחזייה ותחתונים "קייט" אותו אחד אמר, הרמתי את ראשי אליו "טום" קראתי בהלם "אתה יכול להיכנס או משהו ? קצת קר לי" אמרתי בשקט.

התיישבנו על הספה "ביל סיפר לי הכל" אמר, הבטתי בו "אני כל כך אוהב אותך" אמר בשקט פקחתי את עיניי בהפתעה "אתה לא שונא אותי ?" שאלתי "איך אפשר לשנוא מישהי כמוך ?" שאל וליטף את פניי "אבל אחרי כל מה שעשיתי לך" מלמלתי "את לא עשית לי כלום" אמר "טום, אני לא מבינה.." התחלתי לומר אך טום קטע אותי בנשיקה קצרה.

"כל מה שנגרם היה בגללי, אבל מצד שני אם לא הייתי עושה את זה לא היינו נפגשים" חייך "אני אוהבת אותך" אמרתי לו "אין בן אדם מאושר ממני" אמר בחיוך.

התנשקנו לאט, ידו תמכה בצווארי בעודו מקרב אותי אליו ככול האפשר, הוא הרים אותי והלך במהירות לחדרי.

הוא השכיב אותי על המיטה ונשכב מעלי, ממשיך לנשק את כל גופי. בגדיו ובגדי החלו נזרקים לכל עבר, לאחר מספר שניות נשארנו ערומים כיום היוולדנו.

מאותו הרגע התמסרתי אליו בכל מובן המילה.

פרק סיום עונה I

אני יודעת שאיכזבתי אותכן בטירוף אבל אני כותבת את הסיפור הזה בשביל לרצות את עצמי ובגלל זה הפרקים מגיעים בהפרשים כל כך גדולים, אני מעלה פרק מיד כשאני מסיימת אותו.

אז אנא הכן, אל תתלוננו, כתבתי לכן פרק ארוך מאוד.

מקווה שתהנו ממנו

ותעשו טובונת, תיקראו את הפרק עם השיר המדהים של U2 שעבר שידרוג עם מרי ג'

Mary J. Blige, U2 - One

"אני מקווה שלא" אמר ביל "אולי נלך עם וויל לג'מבורי ?" שאלתי בחיוך ונעמדתי "כן! אני רוצה ללכת לג'מבורי!" קרא ביל "טוב אז תביא מצלמה ונרד למטה" אמרתי.

"אתם רציניים ?" שאל טום בהרמת גבה "הכי שיש, למה ?" שאלתי "כי ג'מבורי זה לתינוקות" השיב "ומה וויל ?" שאלתי אותו "אה נכון" אמר טום.

"היום יום הולדת, היום יום הולדת לבילי" שרתי לו בחיוך בזמן שאני מצלמת אותו במצלמה, הוא התמתח.

וויל התקדם למיטה בהליכה לשם שינוי "בילי קום, וויל רוצה להראות לך איך הוא הולך" קראתי וצילמתי את וויל שהתקדם לעברי במהירות.

ההופעה האחרונה לסיבוב ההופעות הייתה לפני יומיים בברלין ומאז אנחנו בבית, בדיוק בזמן ליום הולדתם של התאומים.

לפתע הרגשתי את עצמי מוטלת על המיטה באכזריות "ביל משוגע אחד" צרחתי "בוקר טוב" חייכתי אליו כשהוא נעמד מעליי "בוקר מצוין" חייך וקם מהמיטה, וויל עמד ובהה בנו "ווילי קטן, עוד שעתיים אנחנו במלדיבים" חייך ביל באושר והניף את וויל באוויר, וויל מצידו צחק בקול.

"ביל לקחנו הכל ?" נשמע צעקה רמה "כן, מקסימום נקנה שם אם יהיה משהו חסר" צעק ביל בחזרה.

בשנה הזו סימון וגורדון באים איתנו למלדיבים, ביל וטום שהיה מושפע מביל רבות החליטו שלא תזיק לאימם חופשה.

ביל התלבש ועשה את כל ארגוני הבוקר, כשירדנו למטה טום ישב בסלון וראה טלוויזיה "טומי מזל טוב חתיך" אמרתי וחיבקתי אותו "תודה רבה כוסית" קרץ.

"יאללה המכונית כבר כאן, בואו" אמר ביל, טום כיבה את הטלוויזיה ויצאנו מהבית עם כל המזוודות, הוחלט שהמינימום שנהיה באיים הוא שבוע וחצי והמקסימום הוא חודש.

לאחר שכל המזוודות הוכנסו אל המכונית הנהג נסע ישירות אל שדה התעופה "אני כל כך מתרגשת" קראתי ונשענתי על ביל.

"כמעט שחכתי, המתנה של טום תגיע באמצע החודש, קצת לפני היום הולדת של וויל והמתנה שלך ביל, טוב נו עדין אין לי רעיון אבל אני בטוחה שבקרוב יהיה" חייכתי "מה שאנחנו מביאים לטום אדיר! איך חשבת על זה ?" שאל ביל בחיוך "מה קניתם לי?" שאל טום "נכון, זה הדבר המושלם בשבילו" אמרתי בחיוך, מתעלמת מדבריו של טום.

"אוף נו תגידו לי מה זה" אמר טום "תלמד להתאפק" חייך ביל "לך תזדיין" חייך טום "יש לך כאן תוצאה מוגמרת של זה, איך לך משהו אחר?" חייך ביל "כוסאמ..אוחח ביל סתום" אמר טום בייאוש.

"מה אתם כאלה מיואשים? היום אתם בני 19 תשמחו" קראתי בחיוך "כן גם כן בני תשעה עשרה יש כאן אחד שמתנהג כאילו הוא לא עבר את החמש עשרה" חייך טום.

כשהגענו לשדה התעופה סימון וגורדון כבר היו ליד השער "מזל טוב קטנים שלי" אמרה סימון וחיבקה את שניהם "אמא, תפסיקי, את עושה פדיחות" אמר טום "איזה פדיחות? כל מפורסם היה מת אם הייתה לו אמא כזאת" אמרה בחיוך "מה שנכון נכון" חייך ביל.

כל הטיסה עברה במהירות, למזלי וויל ישן כל הטיסה בנוחיות יתרה, כלומר עלי בזמן שביל מתרווח לו על כל הכיסא שלו ומשנה תנוחות כל רגע.

לאחר כמה זמן נחתנו באיים, היה אפשר להריח את ריח הים כבר משדה התעופה, מכונית גדולה הסיעה את כולנו ואת כל המזוודות אל המלון.

המלון היה מדהים ביופיו, מנהל המלון ישר ניגש אלינו וליווה אותנו אל החדרים שהזמנו, ביל בחר לנו חדר בקומה שנייה עם חלון ענק שפונה אל החוף וממנו אפשר לצאת ישר אל הקומה הראשונה היה גם סלון רחב ידיים ומטבח מלא כל טוב, חדר השנה היה גם הוא פונה אל הים ומרהיב ביופיו.

טום בחר חדר מולנו, הוא העדיף מרפסת אינטימית וחדר שינה ענקי.

"ג'ן-ג'ן אני אומר ללכת עכשיו לים ומיד אחרי זה לבריכה" אמר ביל "אני בעד" חייכתי "ווילי אנחנו הולכים עכשיו לים" קרא ביל בחיוך.

שמנו בגדי ים וירדנו למטה כשוויל נמצא על ידיו של ביל.

ביל נתן לוויל ללכת על החוף, הוא החל לרוץ אל המים במהירות, ביל ואני הורדנו את הבגדים ונשארנו עם הבגדי ים רצים אחרי וויל.

הוא הכניס את רגליו אל המים ומיד לאחר מכן הוציא אותם במהירות, הוא עשה זאת כמה וכמה פעמים.

ביל הרים אותו ורץ איתו לים כשאני מאחוריו, וויל נהנה מכל רגע.

נכנסנו יותר עמוק למים, הים כבר כמעט עבר את השדיים שלי "מדהים פה" חייכתי "אני יודע" אמר ביל, הוא חיבק אותי בידו הפנויה.

"אני אוהבת אותך" חייכתי "ואני אותך" אמר לי בחיוך הוא נישק אותי על שפתי, הנשיקה הפכה פתאום מלאת תשוקה "בילי, אתה בטוח שאין צלמים?" עצרתי את הנשיקה "גם עם יש, הם יכולים לקפוץ לי" חייך.

"אני אוהבת את הגישה הזו" חייכתי ונשקתי לו בחזרה, וויל היה מאושר, הים היה כה יפה ושקוף, הכל נראה כמו חלום אחד גדול.

ביל החזיק את וויל על ידיו ואני הכנסתי את ראשי אל תוך המים, לאחר שניות אחדות הוצאתי את ראשי וחייכתי אל ביל ו-וויל "יום הולדת שמח בילי" לחשתי לו בחיוך ונצמדתי אליו.

"אני אוהב אותך" אמר ביל "גם אני אותך" חייכתי, וויל החל להשפריץ מים עלי "איזה כיף ווילי! ראית כמה מים?" שאלתי אותו, הוא חייך וצחק בקול.

"מה קורה אנשים?" חייך טום "הכל מצוין! המקום מדהים, יש כאן אין סוף ים, וויל וביל כאן, מי צריך יותר מזה?" חייכתי "שחכת משהו" אמר טום "אוו כמובן ואפילו טום כאן" אמרתי וחיבקתי אותו.

לפתע הרגשתי מישהו מרים אותי על כתפיו צרחתי "ביל משוגע תוריד אותי!" צעקתי כשחיוך רחב מתנוסס על פני. "טומי תיקח את וויל´ אמרתי והבאתי לו את וויל.

ביל החל להיות לא יציב ונפלנו שנינו אחורנית, השפרצנו מים לכל עבר "אתם שני חולים בשכל" צחק טום "תראו איזה דוגמא אתם נותנים לילד שלכם" המשיך טום לומר.

"אנחנו מלמדים אותן ליהנות מהחיים" אמר ביל.

לאחר מכן הלכנו בחזרה אל החוף, סימון וגורדון ישבו על הכיסאות, טום הוריד את וויל אל החול הוא הלך במהירות לסימון "תראה איך גדלת" אמרה בחיוך וחיבקה אותו " עוד עשרים ימים הוא בן שנה" חייכתי.

"אתם נהנים ?" שאלה סימון "כמו שלא נהניתי מעולם, ולא עבר אפילו יום" חייכתי.

הימים עברו וכבר עבר שבוע מתחילת שהותנו באי.

"ביל" נשמע קולו של דיויד מהפלאפון "כן?" ענה ביל "אתה רוצה להתראיין לטלוויזיה עם ג'ני?" שאל "אין לי בעיה, מתי ?" שאל "בעשרים ושתים לחודש" אמר "יומיים אחרי היום הולדת של וויל" אמר ביל "כן" אמר דיויד.

"סבבה" אמר ביל "איך אתם מבלים ?" שאל דיויד "מצוין" ענב ביל "יופי כשאתם חוזרים אנחנו מתחילים לעבוד על אלבום חדש" אמר "טוב" אמר ביל "ביי ביל תמסור ד"ש לכולם" אמר "אני אמסור" אמר ביל וניתק.

"ג'ן תקשיבי דיויד התקשר" אמר ביל והתיישב לידי על המיטה, השעה הייתה קרובה לעשר בלילה.

"מה הוא רצה?" שאלתי "הוא רוצה שנתראיין בעשרים ושתים לחודש לערוץ הטלוויזיה" אמר ביל ונשכב על המיטה "מגניב" חייכתי.

"אני חושבת שכדי שנחזור הביתה עוד שבוע" אמרתי "למה ?, אין לי כוח לחזור לשגרה" אמר ביל, נשכבתי לידו.

"סתם, עשינו כבר הכל כאן" אמרתי "לא עשינו כאן את הכל" חייך ביל ונשכב מעלי.

התנשקנו באיטיות אך עם תשוקה רבה, ביל הוריד לי את החולצה ואני לו "ביל" עצרתי אותו "מה ?" שהוא שאל "אני אוהבת אותך" חייכתי "גם אני אוהב אותך ג'ן" חייך והמשיך לנשק אותי.

כך עברנו את רוב הלילה, בארבע לפנות בוקר כבר לא יכולתי יותר "ביל לישון עכשיו" חייכתי חיוך מותש "לילה טוב ג'ן-ג'ן" חייך, הוא נצמד על גבי ונרדמנו.

התעוררתי כאשר הרגשתי משהו עלי, ראיתי את וויל מנסה להגיע לשדיי בכדי לינוק.

"בוקר טוב לך" חייכתי אליו, הנקתי אותו, לאחר שסיים נשכב בייני לבין ביל, עצמתי את עיניי וחזרתי לישון.

לאחר כמה שעות התעוררתי והלכתי מיד למקלחת, כשיצאתי ביל עמד מולי עם וויל על ידיו "אולי נעשה קורס צלילה או משהו בסגנון ?" שאל ביל "זה נשמע מצוין!" אמרתי בחיוך והתלבשתי תוך כדי.

"אז יאללה נשים את ווילי אצל אמא שלי ונלך לעשות אותו עכשיו" אמר ביל בחיוך "אוקי" השבתי.

וכך עשינו, במשך שבוע שלם בכל יום צללנו לפחות פעם אחת עם זאת היו לנו שיעורי תיאוריה, מיד לאחר שסיימנו את הקורס כבר היינו על המטוס בחזרה הביתה.

הימים עברו ויום ההולדת של וויל הגיע, בבוקר לקחנו אותו לספארי ובערב הזמנו את הלהקה ואת גורדן וסימון.

באותו יום טום קיבל את מתנת היום הולדת שלו, הוא לא הפסיק להסתכל עליה במשך כל היום, ביל ואני עשינו לו מנוי לפליבוי, הוא כל כך התלהב ממנו והבטיח שהוא גם מביא לנו משהו מגניב.

הערב הגיע, אכלנו כבר ארוחת ערב והגיע הזמן שוויל יכבה את הנרות, "היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לווילי" שרנו לו, הוא נראה מרוצה מאוד.

השולחן היה מלא בדברים טעימים, מולו נחה עוגה עם שתי נרות עליה "ווילי תעשה פו" קראתי, מסביב לשולחן ישבו סימון, גורדן, גיאורג, גוסטב, טום ביל ואני.

כיביתי את הנרות בנשיפה במקום וויל הוא רק צחק באושר "מי רוצה עוגה ?" שאלתי "אני" קראו ביל, טום, גיאורג וגוסטב, צחקקתי וחתחתי חתיכות לכולם.

ביל עזר לי לחלק לכולם, וויל אכל במהירות.

דפקו על הדלת "בילי לך תפתח" אמרתי, ביל קם מהכיסא ופתח את הדלת "איפה ג'יני?" שמעתי קול, קפאתי, זה לא יכול להיות אבא, הוא לא יודע איפה אני, חשבתי לעצמי.

קמתי מהכיסא וניגשתי לעמוד ליד ביל "ג'יני" קרא אבי ובא לחבק אותי, התרחקתי ממנו ונצמדתי לביל.

"אני יודע שאת לא רוצה לראות אותי אבל רק באתי לומר לך שאני עוזב, אני חוזר לארצות הברית" אמר.

"יופי, אתה יכול ללכת" אמרתי "ג'יני תקשיבי לי רגע" אמר "מה יש לי להקשיב?! באותו היום שאמא נפתרה אפילו לא נשארת לראות מה קורה עם וויל, שבוע וחצי אחרי זה אתה משתרלל עם הזונה שלך, למה לי להקשיב בכלל לבנאדם כמוך ?" שאלתי בכעס.

"ג'יני תני לי דקה לומר את מה שאני רוצה ואז תצעקי עלי כמה שאת רוצה" אמר, ביל הצמיד אותי אליו יותר "אוקי" אמרתי.

"אמא שלך ואני הכנסנו לך בכל חודש מאז שנולדת כסף" אמר הוא הושיט לי כמה דפים ומעטפה "כאן יש את כל הדברים של החשבון ובמעטפה יש את הכרטיס אשראי, אני אמשיך להכניס לך כסף בכל חודש" אמר.

"אני יכול לראות את וויל ?" שאל לאחר מספר שניות, הנהנתי בחיוב, הלכתי אל וויל והרמתי אותו מהכסא שלו.

הוא הביט עלי בבלבול, הבאתי אותו אל אבי "וויל" קרא, הוא הסתכל עליו בחיוך גדול .

"טוב אני חושבת שזה מספיק, להתראות" אמרתי ולקחתי את וויל מידיו של אבי וסגרתי אחריו את הדלת.

"ג'ן הכל בסדר ?" שאלה סימון לאחר שהתיישבנו "כן בטח" אמרתי לה.

כולם הלכו אחרי שעה ואנו ישר הלכנו לישון.

יום הראיון הגיע, , ביל רצה לקיים את הראיון בבית שלנו, הוא אמר שבבית הוא מרגיש הכי נוח לדבר, לכן בשעה עשר בבוקר, בייתנו היה מלא באנשים.

התיישבנו על הספה ומולנו על כסא התיישב המראיין שלו, איפרו אותו ואותנו קצת והוא התחיל לדבר.

"ביל וג'ני, מה קורה ?" שאל המראיין "מצוין" השבנו

"תספרו לי איך הכרתם" אמר המראיין "נפגשנו בפעם הראשונה בים לפני שנתיים" ביל קטע את דברי "ואוו זה היה לפני שנתיים" קרא ביל. המראיין חייך ואני צחקקתי "הלהקה בדיוק צילמה קליפ בקליפורניה, נפגשנו כאשר הלהקה הלכה לים וכן גם אחי ואני" אמרתי "התחברנו ובתוך שבוע ומשהו כבר היינו בלתי נפרדים" אמר ביל בחיוך וליטף את ראשו של וויל שישן עלי.

"אחרי שביל אמר שיש לו חברה כבר שנה יצאו הרבה ספקות, להרבה אנשים הדבר לא נראה הגיוני לאור העובדה שהצהרתם בקיום יחסים פתוחים בעוד ג'ני הייתה בכלל בהריון בכל הזמן הזה" אמר המראיין.

"אפשר לומר שלא אמרנו את האמת" אמר ביל באיטיות "כשעזבנו את קליפורניה לא היה לי זמן להיפרד מג'ני, עם זאת איבדתי את האיימיל שלה ולא נתתי לה את שלי, כשהיא ידעה שהיא בהריון אני הייתי בדיכאון מהפרידה ולא היה לה בכלל איך להגיד לי את זה" המשיך לומר.

"כך נוצר מצב שביל בכלל לא ידע על קיומו של וויל עד שעברתי לגור בגרמניה" המשכתי את ביל.

"אתם אומרים שלא היה לביל מושג שיש לו ילד עד שהוא לא ראה אותו?" שאל "כן" השיב "אני די בטוחה שאם לא הייתי עוברת לגור בגרמניה גם הוא בחיים לא היה יודע על זה" אמרתי ונשענתי עליו.

"ביל, אתה מודל לחיקוי עבור הרבה אנשים, לפי דעתך, העובדה שבגיל 18 כבר היית אבא, שימשה להרבה בנות מודל לחיקוי ?" שאל המראיין "אני מאוד מקווה שלא, הרי לנו הדבר קרה בטעות ולמזלנו, שנינו ככול הנראה, מסוגלים לעמוד בכל הדרישות שילד צריך" אמר ביל "הרבה מאוד אנשים לא מסוגלים לעמוד בכל הדברים שילד זקוק, החל מאהבה ועד כל ההוצאות" המשיך לומר.

"לפעמים את לא מצטערת שהבאת ילד בגיל כל כך מוקדם?" שאל ניקולס "ממש לא, אני הייתי הכי שלמה עם ההחלטה הזו ואין שלמה ממני במצב הנוכחי" אמרתי.

"מה היה קורה אם ג'ני לא הייתה עוברת לגרמניה ?" שאל "לצערי הייתי ממשיך לזיין בחורות כל יום וחוץ מהלהקה וטום לא היה לי שום דבר חשוב בחיים" אמר ביל.

"אפרופו טום, איך אתם מסתדרים לגור באותו בית ?" שאל "מצוין, אני לא חושבת שיש בנאדם שהייתי מוכנה לגור איתו באותו בית חוץ מטום, נכון שהוא לפעמים מעצבן וקרצייתי" אמרתי "שמעתי את זה" צעק טום מהקומה העליונה.

צחקקתי "לא היית אמור להיות בסטודיו ?" צעק ביל בחזרה "כן אבל אני מתעצל לרדת למטה" צעק טום. "כן זה טום" חייכתי, וויל פקח את עיניו והביט בעיניים גדולות על המראיין וצוות הצילום.

"ג'יני מה את עושה ביום יום ?" שאל "אני כרגע מציירת וכשאהיה מוכנה אעשה תצוגה ואמכור כמה ציורים, בעתיד אני אשמח לפתוח חוג ציור או משהו בסגנון" אמרתי.

"איך אתם מגדירים את עצמכם ?" שאל המראיין שהתגלה כי שמו הוא ניקולס "בחיים לא חשבתי על זה" אמרתי ישר "אני גם אף פעם לא חשבתי על זה אבל אני מאמין שמתישהו נוכל לקרוא לעצמנו בעל ואישה" חייך ביל.

"ומתי זה יגיע ?" שאל ניקולס "בזמן שאני אמצא טבעת מדהימה" אמר ביל, חייכתי אליו "זה לא בוער לכם כל עניין הנישואים?" שאל "האמת שלא, שם המשפחה של וויל הוא קאוליץ ובבוא הזמן גם שלי יהיה כזה" אמרתי.

"איך תסתדרו בעתיד? אתה הרי כמעט כל כמה זמן ביל נוסע להופיע" אמר ניקולס "בסיבוב הופעות האחרון ג'יני ו-וויל היה איתנו והלך מצוין" אמר ביל. "בעתיד נראה באיזה סיטואציה נהיה וככה נפעל" המשיך.

וויל זחל לעברי והרים את מבטו אלי, ביל לקח אותו והושיב אותו עליו "ווילי תכיר זה ניקולס, תגיד שלום" אמר ונפנף עם ידו של וויל לשלום, ניקולס נפנף לו בחזרה.

"איך אתם מתפקדים ביום יום ?" שאל "כמו כל משפחה אחרת, רשמנו אפילו כבר את וויל לגן ומחר ככול הנראה הוא כבר יהיה שם" אמרתי "בגלל שאף אחד לא לימד אותי איך להיות אבא החלטתי שכדי שאני פשוט אקנה ספר על זה" אמר ביל "הוא באמת יושב כל לילה וקורא כמה עמודים" צחקקתי, ביל הסתכל עלי במבט רצחני "לא אמרתי כלום" אמרתי במהירות ניקולס צחק.

"מה הפחד הכי גדול שלכם ?" שאל ניקולס "שוויל יגדל ולא יהיה כמו כל ילד אחר" אמר ביל "אבל הוא כבר אחר, הוא בן של זמר מפורסם" אמר "נכון אבל אנחנו לא רוצים שהוא יקבל בגלל זה תנאים עודפים או להיפך" אמרתי.

"יהיו לכם עוד ילדים ?" שאל ניקולס "בוודאי עוד אחד עשרה לפחות" חייכתי, ביל הביט בי מבועט "לא סתם, אני בטוחה שיהיו לנו עוד ילדים אבל לא אחת עשרה" חייכתי.

"לרגע נבהלתי" אמר ביל בחיוך.

"האם אי פעם חשבת ביל שתהיה אבא כל כך צעיר ?" שאל "אני חושב שהחיים לא הייתה לי את המחשבה הזאת בראש" אמר ביל, נשענתי עליו, וויל החליט שנמאס לו לשבת על ביל והחל ללכת מצד לצד בבית.

"איפה אתם רואים את עצמכם עוד עשר שנים ?" שאל ניקולס "בבית גדול עם גינה, בריכה, כלב וכמה ילדים" חייכתי "ואיפה אני ?" נשמע צעקה מלמעלה "אתה תישן במלונה" צעקתי בחזרה.

"אני חשבתי בכיוון של ארבע כלבים, משפחה גדולה ולהקה מצליחה" אמר ביל בחיוך

"אני מאחל לכם את כל זה ועוד הרבה, אני שמח שראיינתי אתכם, אתם כנים ואמיתיים דבר שלא רואים הרבה אצל מפורסמים תודה על הראיון ושיהיה לכם המשך יום נעים" מאר ניקולס ולחץ אחת ידי ולאחר מכן את ידו של ביל.

הצוות שהיה איתו ארז את כל הציוד ויצא מביתנו.

"אז מה בילי? אתה רוצה להתחתן איתי ?" לחשתי לאוזנו ימנית והשכבתי אותו על הספה כשאני מעליו.

לפתע הרגשתי משקל כבד קופץ עלי ועל ביל "טום! אתה כבד!" צעקתי "זה לא אני, זה וויל" אמר בחיוך "אני לא נושם" צרח ביל בהיסטריה "בטח שאתה נושם, אם לא, לא היית מסוגל לצרוח" צחק טום כאשר הוא עדין יושב עלינו.

כשהוא קם מאיתנו שנינו קפצנו במהירות מין הספה והתחלנו לרדוף אחריו, וויל רץ במהירות אל טום ותפס את רגלו "וויל חמוד אני צריך לברוח" אמר טום והחל ללכת שוויל תפוס על רגלו.

"זה אחלה של כושר" אמר כעבור מספר דקות והתיישב על הספה, בתוך שנייה ביל ואני קפצנו עליו.

"אני עומד למות! קומו ממני! זוג משוגעים!" צרח "מגיע לך" אמר ביל.

וויל עמד והסתכל על כולנו בפרצוף עקום "ווילי תראה איזה הורים משוגעים יש לך, אתה צריך לעשות עם זה משהו" אמר טום לאחר שקמנו ממנו.

הימים עברו במהירות, את הראיון שצולם העלו אחרי מספר ימים בודדים והוא זכה לרייטינג גבוה, וויל הולך לגן כל יום. הלהקה, כלומר ביל כותב שירים חדשים וטום כותב עליהם מנגינות, הם לא ממהרים לשום מקום, ביל אמר שמצידו לעשות את האלבום שנה שלמה עד שהוא יהיה מושלם.

ואני ממשיכה לצייר ציורים לקראת התערוכה שמתוכננת לעוד שבוע בדיוק.

"ביל איפה אתה? אני רוצה לנסוע כבר!" קרא טום "תיסע לבד, יש לי עוד כמה דברים לסיים" צעק לו ביל "אוקי, ביי" אמר טום ואחריה נשמעה טריקת דלת

"ג'ן תגידי, את זוכרת איפה שמתי את החולצה השחורה שלי ?" שאל ביל מבעד לדלת של הסטודיו הציור שעשיתי לעצמי במרתף הבית.

"יש לך הרבה חולצות שחורות" גיחכתי וקמתי מין הכסא "בואי תעזרי לי למצוא" אמר בחיוך "בסדר" השבתי.

עלינו לחדרינו והפכנו חצי ארון "בילי, החולצה הזאת כל כך משמעותית ?" שאלתי "אני פשוט הרבה זמן לא לבשתי אותו" השיב והתיישב על המיטה.

ביל עצם את עיניו לרגע ארוך "בילי הכל בסדר ?" שאלתי והתיישבתי לידו "אני לא יודע, נראה לי שכואב לי הראש" אמר "תשכב כאן, אני הולכת להביא לך תה" חייכתי.

ירדתי למטה וטלפון הבית צלצל בקול "הלו ?" עניתי "שלום, הגעתי למשפחת קאוליץ ?" שאלה "כן" השבתי "טום נפצע בתאונת דרכים" אמרה היא.