כי כל השאר ממש מפגר.

מלחמה זה משעמם, והרי ההוכחות, בצורת הדברים הכי פרודקטיביים שיצאו תחת מקלדתי לאורך השבועיים וקצת האחרונים:

תגובת תושבי טבעון לסירנות:

"כוסעימו עם הסירנות האלה, הן מפריעות לי לישון! אז אם כבר קמתי, בואי נלך לבית קפה למה הטוסטר שוב פעם מקולקל."

ולסיכום אירועי השבוע:

אימא של אפרת (בנימה של איום): "נסראללה הזה, אם אני אתפוס אותו אני אתלוש לו את כל השערות מהזקן..."

אני במקומו הייתי מפחדת.

5 דרכים בדוקות לעצור את נסראללה:

דרך מספר 1-

הוחלט להשתמש באחת מהפצצות חודרות הבונקרים שהאמריקאים הביאו לנו. היא פוגעת בבונקר, אבל בגלל שהיא משומשת היא לא עושה לו כלום. נסראללה יוצא מן הבונקר שמח וטוב לב, מחליק על קליפת בננה ושובר את מפרקתו.

דרך מספר 2-

הכלבה המופרעת שלי באטרף מהבומים. קשרנו אתה למטה לכן היא חופרת בחצר ולא בדלת שלנו. מרוב פחד היא חופרת מנהרה עד הבונקר של נסראללה ומדביקה אותו בקדחת-הקרציות.

דרך מספר 3-

אימא של אפרת תופסת אותו בחדודים, תולשת לו את כל השערות מהזקן ושולחת אותו להתקלח.

דרך מספר 4-

ליאור אומרת לו "נו דיייייייייייייייייייייייייי", אז הוא מפסיק, כי הרי ליאור אמרה "נו דיייייייייייייייי"

דרך מספר 5-

עצם מעוף נתקעת בגרונו והוא מתחיל להיחנק. אחד משומרי ראשו המסוקסים מבצע בו את תרגיל היימליך. העצם עפה, פוגעת בקיר, חוזרת לאחור ונתקעת לשומר הראש בעין. כאשר נסראללה מתכופף כדי לעזור לשומר ראשו הנאמן, אחת המנורות נופלת מהתקרה ומפספסת אותו בסנטימטרים ספורים. מרוצה ממזלו הטוב, יוצא נסראללה לרחובות כדי לחגוג, וחוטף איידס.

ככה זה כשמשעמם במלחמה.

אנחנו יישוב-סְפָר, תפחדו!