למרות שנשבעתי שאני לא אעשה את זה לעצמי אף פעם, אתמול הייתי שוב ברוקי. פשוט הייתי חייבת כבר לצאת מטבעון. כל כך משעמם פה במלחמה המחורבנת הזאתי, אז החלטתי להרחיק עד רמת השרון עם תמר וליאור והאוטו רדוף הרוחות של תמר.

ברוקי לא היו הרבה אנשים, עוד פחות מפעם שעברה. לדעתי זה פשוט כי רובם בצבא. רציתי גם לפגוש שם אנשים מסויימים, אבל גם הם בצבא. וגם אין לי את מספרי הסלולארים שלהם.

אז מאחר שלא היו שם הרבה אנשים, גם היתה פחות פוזה מהפעם השעברה שהייתי שם. כל האימוס מהצפון לא היו, ורוב האנשים היו די נחמדים. והפעם גם נכנסתי פנימה. היו שם כמה דברים לא מאוד מעניינים, כמו בחורה עם תספורת של בן מתמזמדת עם מישהו שלובש שמלה. אבל בסך הכל היה משעשע למדי. כל הטענות האלה שצריך לראות את הסרט לפני שבאים לשם הן לא נכונות. אם הייתי רואה את הסרט לפני שהייתי באה יכול להיות שלא הייתי באה בכלל, כי זה סרט ממש מפגר. והקשיש הזה ליאו כל הזמן סיפר בדיחות ממש מפגרות ולא מצחיקות.

הנסיעה חזרה הביתה היתה די מפחידה, כי האוטו של תמר הוא רדוף רוחות. הוא פתח את החלון לבד, וכשסגרתי אותו הוא פתח אותו שוב. ואז הוא התחיל להחליף תחנות ברדיו בלי שליטה וסירב לנגן את הדיסק של הביטלס.

חזרתי הביתה בשמחה בארבע וחצי בבוקר ומיד הלכתי לישון. שנתי לא הופרעה לשמחתי על ידי הסירנות, שרק בשעות האחרונות חזרו לפעול, וגם זה לא הרבה.

אולי אני אחזור. אל תרביצו לי, היה שם מצחיק. זו חוויה מאלפת לחיים.