איך שנכנסנו בשערי המבנה המופלא הזה, -דינגדונג- "קהל נכבד, אזעקה מושמעת, נא להיכנס למרחבים המוגנים". מרחב מוגן מס' 1: מסדרון ארוך ובו מאבטחים עצבניים עם מגהפון שצועקים: "נכנסים עוד פנימה לא מפריעים לעוד אנשים רוצים להיכנסת!"

הלכנו לשבת בבית קפה. איך שהאוכל שלי מגיע: -דינגדונג- "קהל נכבד, אזעקה מושמעת, נא להיכנס למרחבים המוגנים". מרחב מוגן מס' 2: בית הקפה. אני לא נוטשת סנדוויצ'ים בעיתות מצוקה. שני אנשים הסתכלו עלינו בשנאה כי לא נכנסנו למרחב המוגן והיה בום ממש קרוב.

עמדנו לצאת. -דינגדונג- "קהל נכבד, אזעקה מושמעת, נא להיכנס למרחבים המוגנים". מרחב מוגן מס' 3: חדרון מסריח מאחורי קרביץ עם אימא עצבנית שכמעט התחילה לבכות ומוכרת שנבהלה מבום אבל פתחה את הדלת כי פעם הרימו ככה ל'סנסור' טלוויזיית פלזמה.

היה מעניין.

הלו? מישהו שם לב שיש לנו סורים על הגבול? למה בדיוק אנחנו לא מקדימים רפואה למכה ומחסלים את היכולת האווירית שלהם? למה אנחנו מתחבאים מאחורי מוסר מעוות ששם טרוריסטים מעל החיילים שלנו שנהרגים למענינו ולא מפציצים את דרום לבנון עד היסוד? (שונאים אותנו ממילא בעולם, אז זה לא יוריד ולא יעלה ולאף אחד לא באמת איכפת מהערבים, הם רק נהנים להאשים אותנו בהכל)