גם היום הרחקנו לכת מהבית. הפעם זה לא  היה לקיריון אלא למקום הגיוני לחלוטין- רמת ישי ולמטרה הגיונית לחלוטין- לקנות אוכל. איך ששילמנו על המצרכים החיוניים ועל הקוסמופוליטן של אחותי, נשמעה אזעקה. אז המאבטח והקופאיות פרקטיקלי תפסו אנשים ודחפו אותם למקלט. זה היה מקלט\חדר אוכל ולכן המאבטח היה יכול להכין לעצמו נסקפה והיה מאוד מאוד שמח. בכל אופן, לעבור שוב את חווית המקלט הציבורי (רק בישראל) היה דבר מרענן במיוחד. פשוט כי כל פעם פוגשים אנשים שונים שמגיבים שונה למצב. היה שם איש רגוע במיוחד שקראו לו יאסר.

בסופו של דבר אימי ואני הנהגנו את המרד ויצאנו מהמקלט.

החתול שלי פיתח הרגל מעצבן לישון על השולחן בסלון ולהעיף ממנו את כל מה שיש עליו- כוסות, אגרטלים, מסמכים, ספרים. לכן השולחן נראה, ממבט מלמעלה, כמו זירת נפילה של טיל זובי8000- מסביב מפוזרים, שבורים ובחוסר סדר, ספרים, כוסות מהן נשפכו נוזלים יקרי ערך (קולה), מסמכים חשובים וספוגי מים וכלי-נוי מכוערים לאללה, כאשר במרכז ישנו גוש לבן ושמן עם אוזניים גדולות וחדודים מפה ועד הודעה חדשה.

אז, הפסדנו. כן. יש לנו את ראש הממשלה הכי נמושה בתבל ואת שר הביטחון הכי לא ראוי בארץ. רק הרמטכ"ל ושרת החוץ מגניבים. וגם ביבי.