וואי איזה מוזר זה להכנס לבלוג שלי שוב פעם אחרי שהרבה זמן לא הייתי כאן,
הזנחתי את הבלוג ואת האנשים היקרים שכאן, שהגיבו, תמכו, שנכנסו לחיי מבלי ידיעה.
כמה שהם חסרים לי, לקרוא את התגובות המעודדות שלהם.
קרו כמה דברים מאז המסע,
המסע מאוד שינה את חיי, עד כמה שניסיתי לא להודות בזה, הושפעתי ממנו מאוד,
ממתי שחזרנו לצערי הרב כל פעם שאני הולכת לישון אני חולמת סיוטים הקשורים לזה,
יש לילות שאני מעדיפה לא ללכת לישון, כי כל פעם הסיוטים מתחזקים,
יש כמה שטענו שאני רק מתחילה להפנים, ויש חלק שטוען שזה בגלל שאני מחפשת את המשפחה שלי, וכן מצאתי כמה עדויות של משפחה שלי, אבל לא הכל ואולי זה מה שמפריע לי מכל.
אני ממשיכה כרגיל עם החיים שלי, זה לא שאני בדיכאון, כי אני לא, זה רק הסיוטים מפריעים.
הכרתי בחור ממש מקסים, ששבה את ליבי,
רק חבל שהוא רואה בי כידידה/אחות, אבל בסדר אין לי ממש מה לעשות, רק שהזמן יעשה את שלו איתי, שיעזור לי להרגע ולהתחיל לראות בו כידיד/אח..
הוא יודע את הרגשות שלי, ולא רוצה לפגוע בי, אני מבינה אותו בצורה מסויימת..
אני מאוד מקנאה..
ברור שכואב לי, כואב לי מאוד, אבל אני לא יכולה להרשות לזה להרוס לי את ההמשך, יש לי מלא תוכניות ואני עוד צריכה, יש לי עוד הרבה בהמשך ועתיד נסתר.
מלפני כמה ימים, למקיף הקודם שהייתי בו אבל עברתי בכיתה ח', היה להם כבר טקס סיום,
לא יכולתי להפסיק לחשוב שגם אני הייתי אמורה לסיים איתם,
עם חלקם סיימתי יסודי גם, עם חלקם עברתי הרבה דברים.
אבל אני לא מתחרטת שעברתי מקיף, הכרתי אנשים מקסימים שאני מסיימת איתם עוד מעט, ב21/6 בעזרת השם, זה ייגמר.
יש כמה דברים שלעולם לא ישתנו, ואני כבר לא ינסה לשנות, כי אין טעם,
אם זה משהו ששווה את המאמץ ושאני בטוחה שאני יצליח אני יעשה כל מה שאני יכולה בשביל לשנות.
יש עוד מלא חדש,
אבל כרגע לא עולה לי לראש ממש..
אני ממש עייפהXD
ובא לי סושי שוב פעם P:
אז המשך יום נעים!
סייא עד לפעם הבאה 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
