ניגשתי אליו "סליחה על אתמול, אני ממש ממש ממש מצטערת, לא הייתי צריכה לצעוק עלייך"

"טוב.....אני סולח" הוא אמר בהיסוס.

'יופי, הוא סלח לי. אבל זה לא משנה כלום, היום אני טסה' חשבתי.

-

"היי מיקה מה קורה?"

"נדב...הכל טוב?"

"כן, למה??"

"אתה נראה מוזר..."

"הא??"

"עזוב...."

-

"אני אתגעגע אלייך"

"גם אני" אמרתי בקול נעים.

"שרי באה!!!!!!!" יוגב צעק לכל הכיתה.

"בשביל מה אתה צריך לצעוק?! סתם להוציא ת'גרון??" מיקה התעצבנה עליו.

"אה, כיתה ז'4!! אני מבקשת שקט!!" צעקה שרי.

"מה זה הבלאגן הזה?? סדרו מיד את הכיתה!!!" היא צעקה יותר חזק.

כולם סידרו את הכיתה.

פחדנו מאוד מהמורה הזאת.

"שי? פה!, יוגב? פה!, נתן? פה! , שירה? פה!, מיקה? פה!..." היא קראה נוכחות.

שלחתי לגיל חיוך כזה, קטן.

הוא חייך בחזרה, ועשה צורת לב עם האצבעות.

החזרתי לו בחזרה, סוף סוף חלומי התגשם, אבל אני צריכה לנשק את החלום הזה לשלום, בגלל הטיסה הזאתי.

"קורטני?....קורטני?.....קורטני?"

"מה?...אה....פה!" נתקעתי במבוכה.

השיעור הסתיים.

-צלצול-

"מה קרה לך בשיעור? את נראית לא מרוכזת!"

"אני יודעת...אני לא מאמינה שאני היום נוסעת..."

"כן, גם אני"

"כן, גם אני!" נדב נדחף בינינו.

"הלו, הלו, מה זה להידחף בין אנשים?!" שאלתי וצחקתי

"אני לא נדחף... אני עובר באמצע"

"לא מצחיק..." מיקה אמרה.

"כן, אני יודע"

"נו,את באה לברגר קינג אחרי בית-ספר??"

"אממ..לא נראה לי, אני צריכה עוד לארוז קצת."

"טוב...אני אתגעגע אלייך!!!" מיקה צעקה ופרצה בבכי.

"גם אני" אמרתי וניסיתי לשמור את הדמעות בפנים.

"גם אני!!!" נדב צעק ועשה את עצמו בוכה...

-הסתיים יום הלימודים-

הגעתי הביתה.

על יד הדלת היו מונחות המזוודות שלי,של אבא,של אמא והמזוודה הקטנה של מיילי.

"נו? מוכנה?"

"הטיסה רק בשלוש!" אמרתי והסתכלתי על השעון.

"הטיסה הוקדמה בשעתיים.." אמא אמרה.

"אז, רגע תנו לי להתלבש" רצתי למעלה.

שמתי חולצה כחולה עם ציור של לוויתן לבן, מכנס ג'ינס ארוך משופשף, ונעלי אולסטאר לבנות.

עשיתי קוקו בלוף וירדתי המהירות למטה....

"הכל מוכן???"

"כן!" מיילי צעקה.

יצאנו מהבית.

צלצל הפלאפון שלי...