חוקרת מוח (ונפש)

כן, יום כיפור בפתח, חג הסליחות וחשבון הנפש, אבל אני עדיין כועסת על חברה טובה.

היא פגעה בי בסיטואציה חסרת חשיבות משהו, אך זו לא הסיטואציה שקובעת, אלא עצם המעשה.

הכל התחיל ביום חמישי האחרון כשפגשתי את נ' במעבדה סמוכה, ויחד עם חברה נוספת התיישבנו לפטפט כמה דקות (שנמשכו בקלות לשעה). בסוף השיחה, בטרם פרשתי למעבדה שלי, זרקתי לעברן: "מה דעתכן שאארגן ארוחת שישי מחר בערב?"

ההצעה התקבלה בהתלהבות, וקבענו שאודיע להן בהמשך על הפרטים (בכל זאת, גם בן הזוג והחתולים צריכים לאשר את היוזמה).

למחרת בבוקר התקשרתי לעדכן את נ' ולברר אם היא ובן זוגה מגיעים,

והיא ענתה לי בחביבות: "כן, נגיע. אבל הארוחה תתקיים אצלנו, כי אנחנו מזמינים חברים נוספים".

הממ... לא הציעה, לא ביקשה, קבעה עובדות בשטח.

"גם אנחנו הזמנו חברים לארוחה", הופתעתי מעלייתה של ארוחה מתחרה. "תוכלו להביא את האורחים שלכם לארוחה אצלנו".

"אני אתייעץ עם ז' ונחזור אלייך", הייתה התשובה והשיחה התנתקה.

האמת, אמנם רציתי לארח אנשים אצלנו בסלון, כשינוי מרענן למרבית הארוחות שמתקיימות אצלם,

אבל הייתי מוותרת לו הייתה מבקשת.

לאחר כשעה התקבלה שיחה נוספת בה עודכנתי ש"כדאי לפצל לשתי הארוחות, כי יש יותר מדי אנשים".

"מה לגבי החברה המשותפת?" שאלתי, אך נ' בישרה לי שהיא גם כך לא התכוונה לבוא.

(בדיעבד התברר שאחת הסיבות לכך הייתה שהיא לא רצתה לבחור בין שתינו).

אולי זה המקום לציין, שכמו שנ' ואני לומדות יחד באותה מגמה, גם בעלה והחבר שלי לומדים יחד,

ולכן באופן לא מפתיע גם החברים של בן הזוג שלי הוזמנו לארוחה שלהם.

עוד פרט שהתברר בדיעבד היה שאותם חברים משותפים הוזמנו לארוחה הזו כבר בחמישי בערב במפגש ספונטני שלא הגענו אליו.

בסופו של דבר, החלטנו לא להזמין את החברים הללו כדי לא להעמיד אותם בדילמה, מרבית החברים שלי לא היו בעיר עקב החגים, ולכן ביטלנו את הארוחה.

ת', בן הזוג הנפלא שלי, הבין ותמך, אבל גם רצה לפגוש את החברים המשותפים שלו (ולא הסכים להגיע בלעדיי).

בניסיון לפתור את הבעיה שלחתי לה sms בזו הלשון: "הארוחה אצלנו בוטלה. כנראה החברים של ת' הולכים לארוחה שלכם. קיבלת את מה שרצית. רק חבל שהתנהגת בחוסר התחשבות ואנוכיות".

קיוויתי שההודעה תראה לה שנפגעתי מהתנהלות העניינים ושהארוחה אצלנו לא מתקיימת,

וזרקתי אליה את הכפפה כדי שתתקשר ליישר את ההדורים ולהזמין אותנו לארוחה אצלם.

מה קרה בפועל?

לא קיבלנו הודעה או טלפון בחזרה באותו ערב. אבל מה שכן,  במקום זאת, נ' השמיצה אותי בפני החברים של בן זוגה.

אפשר להבין שלא פירשתי את זה כמהלך חיובי מצידה, כי די חשוב לי שהחברים הטובים שלו יחבבו אותי.

אגב, ת' דאג לעדכן אותם גם בנקודת המבט שלי על האירוע, ובישר שהם האמינו לי.

לפני יומיים, נתקלתי באחת מידידותיו של ת' שהייתה בארוחה, החלפנו חיוכים אך לא מלים כי היא הייתה עסוקה בשיחת טלפון.

מסתבר שהיא הייתה בטוחה שכל המריבה הזו נוצרה באשמתה, כי היא אלרגית לחתולים ולכן לא יכלה לבוא אלינו.

נו, אילו נ' הייתה מציגה כך את המצב, ודאי שהייתי מקבלת בהבנה את ההחלפה במיקום.

אך, היא הציגה זאת בתור אי הבנה שהארוחה אצלנו (כך אמרה לחברה המשותפת), בתור הזמנת חברים משלהם, ובתור עובדה מוגמרת.

אני יודעת. זה טפשי, וחבל להפסיד חברה בגלל מקרה שכזה שבקלות יכול היה להסתיים אחרת.

אבל כאמור זו לא הסיטואציה, אלא ההתנהגות שלה שפגעה בי.

התנהגות שגרמה לי לחשוב, אם היא מסוגלת לעשות את זה, האם אני רוצה לשמור אותה בתור חברה שלי?

אני מאחלת לה גמר חתימה טובה, וגם בלי שביקשה ממני, אסלח לה בגלל המקום והשעה.

אבל החברות כבר איננה כפי שהייתה.